אוי וואי....חזרתי מארוחת חג אצל ההורים. חבל שאף אחד לא הזכיר לי שאני צריכה לקחת נשימה עמוקה לפני הצלילה לתהום!

משפחתה של גיסתי לקחה חלק בעניין, מה שדי האפיל על השמחה של רובנו. אני יודעת שצריך תמיד להשתדל לא לדבר לשון הרע, ואחת כמה וכמה בראש השנה ובימים שסביבו, אבל זה סופר קשה. ממש נמקתי שם. וחוץ מזה, שאומרים שאם משהו מציק לך אז מותר לשחרר קיטור. וזה בדיוק מה שאעשה.

זה התחיל מזה שפגעו לי בתכנון הישיבה. הם היו אמורים לשבת באיזור של ההורים שלי, רחוווווווק מקצה השולחן, כך שאוכל לנהל שיחה מתורבתת עם אחותי. אבל לא, הם ישבו הכי רחוק מההורים שלי, ממש ממש לפני, מצדדיי, ומכל כיוון אפשרי. לא רק שזה פגם לי בטעם הטוב של הארוחה, זה גם ממש לא מנומס לשבת כלכך רחוק מהמארחים. הרי למה הם באו? לשבת בתוך עצמם? האמת שבכל מקרה, כל מילה שיצאה לכל אחת מהן מהפה, נשמעה בכל השולחן. אפילו שהם ישבו ממש בקצה. שיחה עם אחותי הייתה ממש בגדר אתגר.

ואז גיסתי החביבה, הטילה עליי פצצה- היא שאלה אותי מה דעתי על הבוס של בעלי לשעבר מבחינה מקצועית (פרטים מעורפלים על מנת למנוע זיהוי). עניתי לה שהוא מקצועי. ואז היא התחילה לנדב לי מידע על האקס שלי- שהעבירו אותו ופה ושם ולה לה לה בלה בלה בלה. 

תבינו, היא לא באמת התעניינה במקצועיות של הבוס שלו, זאת פשוט הייתה הדרך להכניס את השיחה עליו. הזדמנות לזרוק מידע שהיא יודעת. הזדמנות לבדוק את התגובה שלי. שיחקתי אותה נונשלנט, והחלקתי את זה ממש יפה. אבל אני חייבת לומר לכם שהיא ביאסה אותי רצח. הדבר האחרון שרציתי לחשוב עליו בערב חג, זה עליו...וכל טיפש בעל מוח של ציפור היה יכול לתאר לעצמו שמישהו שהתגרש אחרי שנה של פרידה וחזרה (אפילו כשלא יודעים את כל התמונה) לא ירצה לשמוע על האקס בערב חג! 

אח"כ הילדים עשו רעש ואחי ביקש ממנה להגיד לבת שלהם להיות בשקט כי היא הייתה לידה. היא תפסה לה את הפה\לחיים עם היד ואמרה לה ברוע ממש "תשתקי כבר! תשתקי". והאחיות שלה ברקע מדברות על איפור וציפורניים, כשאחת מהן לועסת מסטיק כמו פרה (זו שלבשה חצאית צמודה עד הציצים ואיזה חולצה צבעונית של שנות השמונים. אחת מהמשוכפלות.)

כשהן יצאו מהדלת, נאנחנו כולנו אנחת רווחה.

אני חושבת על מחר, שאני אסע להורים שלי שוב כי אחותי מגיעה מרחוק...ועכשיו, אחרי החוויה הנוראית הזאת, קצת מלחיץ אותי. אולי אני ארצה לבד. אולי אני ארצה להיות בבית ואני מתוכננת להיות שם עד הלילה. 

מצד שני, אני לוקחת בחשבון שאני אחרי חוויה קשה וטראומתית, ואולי מחר הדברים ייראו אחרת. מה שבטוח מנחם, זה שמחר הם לא יהיו!