אני לא יודעת למה, אבל לפני כמה דקות כשהייתי בדרך חזרה מהלימודים, בין איפה שהאוטו הוריד אותי עד ההגעה הביתה, פשוט נתקפתי פחד מטורף שהוא איפשהו עורב לי, מחכה להפתיע אותי. הרצתי לי מיליון תרחישים בראש של מה הוא מסוגל לעשות בסיטואציה כזאת של מפגש, ואיך אני אמורה להגיב כדי להנצל. 

גם אתמול יצא לי לחשוב פתאום על העניין. יש לי איזושהי תחושה מעומעמת שהוא יתעורר בקרוב וזה מפחיד. אני משתדלת להניח לזה בצד, כי יכול מאוד להיות שהוא לא יעיז לעשות שום דבר בגלל הצו הרחקה. אבל משהו באוויר מאיים עליי. אולי זה בגלל שהוא הפתיע אותי בעבר בתהומות של הדברים שהוא היה מסוגל לעשות לי. שכאילו ברגע שהם נפרצו, אני כבר מאמינה עליו הכל. 

פעם הוא זרק לי בטלפון באיזה ריב "אני צריך לבוא ולאנוס אותך?" לא סיפרתי את זה לנפש חיה. לא יודעת למה. משהו מנע ממני לספר את זה. אפילו בזמנים הכי גרועים שלו. כאילו לא רציתי להכפיש את שמו.

ועכשיו בדרך, זה התרחיש שדמיינתי לעצמי. שהוא, מתוך תחושת נקם יבוא לחפש אותי כדי לפגוע בי. כדי לקחת לי. כדי לנקום בי. ואולי זה לגמרי סתם, סביר להניח וככה אני מקווה. אבל אני כל הזמן מרגישה שאם הוא היה מסוגל להגיד את זה, אז הוא גם מסוגל באמת לעשות באיזה חרפון של חוסר שליטה.

ועכשיו לעניין אחר. 

דיברנו על דיכאון...אז היום הרגשתי יותר טוב. כבר אתמול קמתי הרבה יותר חיונית ועבדתי ה-מ-ו-ן שעות על הדירה שאני מעצבת ללימודים. הייתי גאה בעצמי שעשיתי משהו ושאני לא גוש חסר חיים...וזה כבר הוסיף לי נקודות למצב רוח.

היום חזרתי לעבודה והיה ממש נחמד לחזור לר' ולילדים החמודים. היה גם יום שקט ורגוע, שזה בכלל בונוס ענק.

בלימודים הראיתי למרצה את העיצוב שבחרתי לאמבטיה ולמטבח והיא התלהבה ברמות מהשילובים שלי ומהדברים שבחרתי. אמרה שחידשתי לה ושהיא לא ידעה שזה קיים. אז זה בכלל שם אותי גבוה בהרגשה.....(מרצים, ככלל, אינם מרוצים).

אז היום הייתה הפוגה בדיכאון שרצה לפרוץ....אני לגמרי מרגישה שאני בפוסט טראומה. אני חושבת שבכלל אנשים שעברו טראומות בחיים, כל טראומה נוספת, פשוט מחדשת את הסיפטומים שהיו בעבר. ככה אני מרגישה לגבי כל מיני דברים שחוויתי בחיים. כל טראומה, פשוט הציתה מחדש.

וכנראה שעכשיו זה חלק מזה. כנראה שבקרוב אני אאלץ את עצמי לחזור לטיפול. נראה מה יהיה מצב הדיכאון...ואם יהיה מצב בכלל.

עד כאן מחדר הבקרה.

לילה טוב.