עבר, הווה או עתיד?

"אבל אני חייב, אלין את לא מבינה אני אוהב אותה!" שון אמר.

"אם היא עושה דרמה מכל דבר קטן היא לא שווה את האהבה שלך כלפיה..."אמרתי במתיקות. והוספתי:"אתה יכול למצוא לך מישהי שווה יותר, שתעריך את האהבה שלך."

"אני חושב שאת צודקת, אבל אני חייב לברר את מה שקרה היום." שון אמר. אבל שון לא מפסיק, הוא חייב להתעקש כ"כ, אני לא מבינה מה יש במיילי גרין הזאת שאין בי?! אני יותר יפה ממנה זה ברור! אז כאילו מה הוא מחפש בבחורה?!

אמרתי:"טוב שוני תברר ותעדכן אותי." ניתקתי.

הלכתי לחדר שלי והתיישבתי ליד המחשב, נכנסתי לפייסבוק של שון וכתבתי לו על הקיר:"אני תמיד כאן בשבילך, אז דבר איתי שוני ♥."

ידעתי שזה יהרוס את הקשר שלהם סופית, וזה יפנה לי את הדרך...

אני שוכבת על המיטה כולי עייפה, שון הרס לי את השבת ואת היום המדהים הזה שיכול היה להיות לנו...

"מיילי בואי לאכול, אמא הכינה ארוחה.."צעקה לי מישל מבעד לדלת. אמא? ארוחה? לא נשמע טוב במיוחד, במיוחד כי אמא שלי לא יודעת לבשל, היא שורפת כל דבר, ממש כל דבר אפילו מים...כאילו איך אפשר לשרוף מים?!

ירדתי למטה וראיתי את כולם כבר ישובים סביב השולחן, מפה לבנה (ששמים בדר כלל בחגיגות), הסכו"ם היקר ביותר שלנו, נראה דיי מוזר. התיישבתי במקום הקבוע שלי, ואז מישל התחילה עם ההצקות שלה, למה בכיתי? מה קרה לי? וכל השטויות שאחיות קטנות יכולות לשאול בזמן הכי לא נכון, אז אמרתי:"מישל תעשי לי טובה תהיה בשקט, כי כואב לי." ברור שכאב לי הראש הרי בכיתי בלי סוף!

מישל השתתקת ואז ראיתי את אמא יוצאת מן המטבח, היא התקרבה לשולחן ושאלה:"מה אתם רוצים לאכול?" השאלה הייתה מופנת למישל כי לי ולאבא לא ממש אכפת מה אוכלים, העיקר שלא נשארים רעבים. 

מישל ענתה:"אוכל." וצחקה.

אמא שאלה שוב:"ברור שאוכל מתוקה, אבל איזה?"

"אוכל אכיל." מישל התפקעה מרוב צחוק.

"מישל תפסיקי להתחכם, תבחרי כבר אני גוועת!" נזפתי בה. מישל קמה ממקומה והלכה לסלון. אמא הסתכלה עליי בפרצוף נוזף ואני אמרתי:"מה יש?! כאילו שאני טועה, אם לא תציבי לה גבולות זה מה שיקרה בכל ארוחה! טוב כבר אין לי חשק אני הולכת לטייל בגינה."

נכנסתי לפייסבוק וראיתי את מה שאלין כתבה לי...אני חייב להודות שאני דיי המום, מה לי ולאלין?! היא אף פעם לא הייתה כ"כ נחמדה אליי בעבר, מה קרה לה מפתאום?!

הגבתי על הפרסום שלה:"בואי לצ'אט." אחרי כמה שניות אני רואה שהיא כותבת:"שון - שון חזרת אליי מהר...אז מה קורה?".

"הכל טוב...מה איתך?" שאלתי.

"מצויין יפיוף, מה עושה?" יפיוף?! היא דיי הגזימה.

"סתם שום דבר מיוחד, רציתי לשאול אותך משהו, אפשר?"

"ברור שכן טיפשון, אני כאן בשבילך ".

"אוקיי אז אלין, מה זה כל הדברים האלה, יפיוף, אני כאן בשבילך? אנחנו לא חברים אני מודיע לך...."

"מה זה מפריע לך? אם כן מצטערת פשוט חשבתי שאנחנו ידידים ממש טובים, אז זה מותר, אם זה מפריע לך אז סורי נשמה..."

"לא מאמי לא מפריע, סתם היה מוזר..."

"טוב מאמי אני זזה אני אדבר איתך יותר מאוחר, ביי :-*."

יצאתי מהפייסבוק ואני חייב להודות שזאת אחת השיחות הכי מוזרות שהיו לי ועוד עם בחורה... כל היום חשבתי על מיילי ועל הקשר שלנו, התקשרתי אליה כמה פעמים אבל היא לא ענתה לי, החלטתי שאני מתקשר עוד הפעם, חיכיתי אבל היא לא ענתה, לא השארתי לה הודעה, כי היא שונאת את הדברים האלו.

"אמא אל תדאגי יהיה בסדר, אני בטוחה שהכל יעבור בשלום..." אמרתי לאמא. אמא שלי בחודש התשיעי להריונה והיא צריכה ללדת ממש עוד כמה שעות, אבל היא נורא מפחדת כי הלידה שלה איתי הייתה לא קלה.

"ביאטריסי ילדה שלי, תבטיחי לי שתשמרי על אחותך עם אני לא אהיה כאן כדי לעשות זאת..."הייתי בהלם ברגע ששמעתי את המילים הללו יוצאות מפי אימי, שאמא שלי תראה לי שהיא חלשה והיא מפחדת אין סיכוי, דמעות מילאו את עיניי החומות ואמרתי במהירות לאמא:"שלא יעלו לך מחשבות כאלו לראש, את תעברי את זה, ותזכי לראות את אשלי גדלה, כמו שזכית לראות אותי...אני מבטיחה לך!"

הגיעו הרופאים לחדר ולקחו את אמא לעבור את הניתוח הקיסרי, חיכיתי עם אבא בחוץ, התפללתי שאמא תחזור בשלום מהניתוח עם התינוקת החדשה שלנו. עברו נראה לי שעתיים ויצא הרופא שניתח את אמא, הוא ביקש את אבא לכמה דקות, אבא חזר אליי ואמר....

קוראות וקוראים יקרים שלי רציתי להגיד תודה על התגובות שלכם מהפרק הקודם, ותמשיכו להגיב

רציתי להגיד שוב, מי שמעוניין להיות בקוראים הקבועים שיכתוב לי בתגובות!

ויש לי ספוילר! לפרק הבא, למנויים, אז כדי להצטרף מי שעוד לא שם!

אוהבת רייצ'ל ♥