עבר, הווה או עתיד?

"ביאטריס, ילדה יפה שלי... אמא ילדה תינוקת שלמה ובריאה." אבא עצר וראיתי שהחיוך על פניו מזויף.

הוא הוסיף:"אבל אמא לא יכלה להשאר אתנו...הבחירה הייתה בינה לבין אחותך, את מבינה ילדה שלי?" לא יכולתי לדבר הייתי משותקת בכל גופי, אני הייתי צריכה לעכל את הדברים טוב טוב, בשביל להבין שהיא איננה, שהיא לא כאן, היא הלכה...דמעות מילאו את עיניי, הייתה דממה... הדמעות דיברו בשם עצמן וזלגו על לחיי. אבא התקרב וחיבק אותי, חיבוק נואש...החזרתי לו את אותו החיבוק. התחבקנו ככה במשך כמה דקות ולבסוף השתחררתי מהחיבוק, והלכתי לשירותים, בשירותים בכיתי, בכי צורם אוזניים צעקתי:"אמא, אמא, למה לקחו לי אותך?! למה לא בחרו בתינוקת? למה לקחו אותך?!" התיישבתי על הרצפה הקרה, ובכיתי ככה כמה דקות ארוכות, עד שאחות בבית החולים הגיעה בשביל להוציא אותי משם, הלכנו ביחד, כל פניי אדומות, נפוחות ומרוחות בגלל האיפור. הגענו לקבלה והיא ביקשה לדעת:"מה שמך?"

"ביאטריס."עניתי.

"ביאטריס מתוקה למה ישבת שם לבד? ובכית?" שאלה האחות.

"אמא שלי איננה, היא נפטרה בזמן הלידה..." אמרתי ודמעות זלגו מעיניי. האחות חיבקה אותי ואמרה:"בת כמה היא הייתה?"

עניתי:"היא הייתה בת 37." אני לא מאמינה שאמרתי היא הייתה, איך יכולתי להגיד היא הייתה אני לא מוכנה לקבל את העובדה שהיא מתה!

האחות החזירה אותי לאבא שלי וישבנו ליד חדר הלידה, חיכינו לקבל את התינוקת החדשה. שאלתי:"אבא למה זה קרה?" אבא לא ענה לי. ראיתי שכואב לו יותר ממני, הוא איבד את אהבת חייו. כשהייתי קטנה בערך בת 8 הוא סיפר לי איך פגש את אמא, ועד כמה התאהב בה ממבט ראשון.

אחרי חצי שעה בערך שחיכינו הביאו את אשלי. היא כ"כ יפה, היא דומה לאמא שלי שתי טיפות מים, ממש זהה לה! הבנתי שאמא הלכה אבל השאירה אחרייה אוצר, והבנתי שמאותה שנייה היא הדבר הכי חשוב למשפחה!!

אבא נשאר איתה בבית החולים ואני חזרתי הבייתה. הדבר הראשון שעשיתי היה להתקשר לג'ון. הוא ענה:"הלו?"

"הלו, ג'ון זאת ביאטריס."

"היי בי, מה קורה? איך אמא שלך?" שאל. ברגע ששמעתי את המילים על אמא, הדמעות זרמו כמו נהר לא הייתה לי שליטה אליהן. 

ג'ון הגיע אליי במהירות, הוא תמיד מגיע כשהוא שומע שאני בוכה, ואני התחלתי להעריך אותו ולאהוב אותו באמת! 

סיפרתי לו את כל מה שקרה לי היום, והוא ניחם אותי והיה איתי עד שאבא חזר הבייתה.

אני בדרך לקניון אני חייבת לקנות משהו ליום הולדת של אחותי החורגת, למרות שאני לא הכי רוצה לקנות מתנה, אבל אמא מכריחה אותי. היא תמיד אומרת:"רייצ'ל, רוז היא אחותך, וזה לא משנה אם יש לה אבא אחר."

אמא שלי התחתנה פעמיים לפני אבא שלי היה לה גבר אחר, היא התחתנה איתו אבל הם התגרשו אחרי שניהל רומן עם אחרת. ובמערכת היחסים שלהם נולדה להם ילדה בשם רוז כיום היא בת 22,למזלי אני לא צריכה לראות אותה הרבה, שלוש פעמים בשנה ביום הולדת שלה, ביום הולדת של אמא, וביום הולדת שלי. ומחרתיים יש לה יום הולדת, אז אמא שלחה אותי לקנות לה מתנה. נכנסתי לקניון הייתי ממליצה להם להוריד את המעלות של המזגן למה ממש חם שם, חודש ינואר לונדון, אבל לא עד כדי כך...רוז אוהבת ספרים, היא משוגעת על ספרים... כשהייתי אצלה בבית (היא גרה עם חבר שלה) שנה שעברה, יש לה בבית ספרייה ענקית, בחיים שלי לא ראיתי כ"כ הרבה ספרים. נכנסתי לחנות הספרים, היה שם ריח של ספרים שזה הדבר היחיד שאני אוהבת בספרים! ניגשתי למוכרת ושאלתי:"יש לכם ספרים למישהי בת 22?"

המוכרת שאלה:"איזה סוג של ספר את מעוניינת לרכוש?" 

"אני לא יודעת, אני לא חובבת ספרים..." אמרתי. המוכרת חיפשה משהו בין המדפים והוציא ספר. היא אמרה:"הנה אני מקווה שהיא תאהב אותו." לא הסתכלתי על הכריכה ישר אמרתי בנימוס:"אוקיי תארזי לי אותו בבקשה כמתנה.." המוכרת לקחה את הספר והוציא את המחיר, העבירה בקופה ואמרה:" 50 דולר בבקשה." נתתי לה את הכסף ויצאתי מהחנות...טיילתי קצת בקניון וקניתי כמה בגדים ונעליים, שמלת מיני סטרפלס בצבע טורקיז, קפוצ'ון שחור וג'ינס כהים, נעלי עקב שחורות ואולסטאר.

ביציאה מהקניון נתקל בי בחור, והפיל לי את כל השקיות. הוא אמר:"אוי אני כ"כ מצטערת סלחי לי..."

"אתה לא רואה לאן את הולך?! נו באמת!"אמרתי בכעס. הרמתי את השקיות מהרצפה והלכתי לדרכי. אפילו לא הסתכלתי מי הוא.

הגיע הערב ואני עדיין מבואסת משון, הסתכלתי על הפלאפון וראיתי 10 שיחות שלא נענו מ אהבת חיי ♥ .לא רציתי להתקשר אליו, רציתי שידע איך אני מרגישה, עד כמה פגע בי. לקחתי את הפלאפון ונכנסתי לאנשי קשר, נכנסתי ל אהבת חיי ♥ ושיניתי את השם ל - שון! הפאלפון צלצל היה כתוב על הצג [מספר חסום] בדרך כלל אני לא עונה למספר חסום אבל הפעם החלטתי לענות. עניתי:"הלו?"

"הלו, מיילי זאת רייצ'ל." אמרה רייצ'ל.

"היי, למה את מתקשרת ממספר חסום?" שאלתי.

"כי איזה דפוק אחד נתקל בי בקניון, והפאלפון נפל לי ונשבר, כנראה שאקנה חדש." אמרה.

"אוי כמה חבל." אמרתי בצער.

"תקשיבי יש סיכוי שאני באה אלייך, כי פשוט התחיל לרדת גשם ואני בלי מטריה, ואני רחוקה מהבית." שאלה.

"ברור איזו שאלה." אמרתי במהירות. רייצ'ל ניתקה ואני חיכיתי לבואה.

אחרי כמה דקות שמעתי צלצול בדלת, צעקתי:"אני פותחת."אבל מישל הקדימה אותי. ירדתי במהירות למטה וראיתי את רייצ'ל נוטפת מים וכל האיפור מרוח לה. הכנסתי אותה במהירות ואמרתי בכעס:"לא שמעת שאמרתי שאני פותחת?" 

מישל ענתה:"לא אכפת לי!!" ורצה לכיוון החדר שלה. הכנסתי את רייצ'ל ישר למקלחת ונתתי לה ללבוש סוודר ומכנסיים יבשים. היא הודתה לי ואמרה:"העיקר שהקניות לא התרטבו הוצאתי עליהם 183.3 דולר."

"כן באמת מזל." אמרתי. הוספתי:"להתקשר להורים שלך שיבואו לקחת אותך? כבר מאוחר..."

"כן תודה אני אשמח, אני חושבת שהצטננתי....אפצ'י"

 "לבריאות." צחקקתי.

אבא הגיע ולקח אותי הבייתה.

נכנסתי הבייתה ואמרתי:"אתה?"

נו אז מה אתם אומרים על הפרק?

אהבתם? תגיבו בבקשה זה נורא חשוב לי לדעת, איפה טעיתי, מה עשיתי נכון...

ותודה על התגובות שלכם, אתם מחממים את ליבי כל פעם מחדש ♥