עבר, הווה או עתיד?

"אני חייב לדבר איתך" הוא אמר.

"אני לא רוצה לשמוע ממך! אתה לא מבין שהרסת לי את החיים?! עכשיו כשכבר התגברתי אתה חוזר?!" הלכתי לחדר שלי. אני לא מאמינה שהוא הגיע לבית שלי, מקס היה חבר שלי פעם, אבל הוא התמכר לסמים, ושלח את החברים שלו אליי כדי להרוג אותי... אני נזכרת בזה ודמעות ממלאות את עיניי,

הייתי בת 12 ילדה תמימה, מה כבר ידעתי?! הוא היה החבר הראשון שלי, היינו ביחד שנה, עברנו לאותו מקיף והייתי ממש מאושרת. אבל אחד החברים שלו נתן לו סמים, והוא התמכר לזה, פעם אחת הוא ביקש ממני כסף, כי לא היה לו. לא הסכמתי לתת לו, אז הוא שלח כמה חברים שלו בשביל להרוג אותי.

החברים שלו לא הרגו אותי הם... הם אנסו אותי, הייתי בת 13 וחצי, אנסו אותי 3 נערים בני 18 אם אני לא טועה.

הלכתי לשירותים לנגב את הדמעות ולשטוף את הפנים.

במשך שנה הייתה לי טראומה, לא יצאתי מהבית, לא אכלתי לא שתיתי, הייתי מפוחדת והכי גרוע ירדתי 15 קילו בחודש וחצי. אחרי חצי שנה עברו עיר ללונדון וקודם גרנו בלוס אנג'לס. הלכתי לבית ספר חדש ושם פגשתי את מיילי היא עזרה לי להתגבר על הטראומה שעברתי. שמעתי דפיקה על הדלת, שאלתי:"מי זה?"

אמא ענתה:"אמא, תפתחי לי מתוקה." אמא היא הכל בשבילי, היא עולם ומלואו...באותה תקופה היא פשוט עזרה לי בהכל, אני חייבת לה את החיים שלי. פתחתי לה את הדלת והיא נכנסה, היא התיישבה על המיטה שלי ואמרה:"נסיכתי, אני יודעת שאת לא רוצה לשמוע ממקס שום דבר, ובצדק, אבל דיברתי עם אמא שלו, והיא אמרה שהכל עבר והוא עבר גמילה, והוא פתח חיים חדשים אחרי מה שקרה לך." שמחתי שהכל הסתדר למקס, אבל הוא לקח שנה וחצי מהחיים שלי! שאלתי:"אז מה הוא רוצה עכשיו?"

אמא ענתה:"הוא רוצה לדבר איתך, אני חושבת שראוי שתקשיבי לו." והיא יצאה מהחדר ואחריה נכנס מקס. 

אמרתי בתוקפנות:"לא אמרתי שאני רוצה לדבר איתך!" מקס התיישב על מיטתי.

"אתה לא מבין? אני לא רוצה לדבר איתך, שנה וחצי זה המון!" דמעות זלגו מעיניי. מעולם לא שחכתי את מה שקרה, ובחיים גם לא אשכח. מקס התקרב אליי ונתן לי חיבוק חם כזה ואפילו דיי נעים. ואמר:"כמה חיכיתי לחיבוק הזה." התנתקתי ממנו במהירות.

ניגבתי את הדמעות ואמרתי:"חבל, כי אני ממש לא!"

מקס הסתכל עליי ואמר:"אני חייב לדבר איתך, זה ייקח בדיוק 10 דקות, בבקשה." הנהנתי. מה יש לי כבר להפסיד.

הוא התחיל:"דבר ראשון אני כ"כ מצטער על מה שהיה, את היית הדבר הכי חשוב בחיי אז, וכיום גם כן, אני מרגיש כ"כ אשם ובצדק. באתי להגיד לך את כל זה, וגם להגיד לך שאני מאותו רגע לא הפסקתי לחשוב עלייך, אני עדיין אוהב אותך, ואני רוצה שנחזור." הייתי המומה! המילים האלו אני עדיין אוהב אותך, ואני רוצה שנחזור הדהדו בתוך ראשי.

הלילה הזה דיי ארוך, אני מודעת לכך שמחר יש לי מתכונת באנגלית, ואני צריכה לישון כדי לא להיות עייפה ברגע האמת, אבל לא הפסקתי לחשוב על שון, ואז לפתע מצלצל הפאלפון שלי, לא הסתכלתי על המספר ועניתי:"הלו?"

"היי מיילי, זה שון." שון ענה.

"שלום באמת, מה נזכרת בי?" אמרתי בתוקפנות.

שון ענה:"רציתי להתנצל על זה ששכחתי, באמת אני מצטער זה ברח לי מהראש."

"זה ברח לך מהראש?! אז אני לא מספיק חשובה? למה אני יכולה לספור את השניות, הדקות, הימים, השבועות, החודשים, השנים של אהבתי כלפיך, ואתה לא מסוגל בסך הכל לזכור תאריך אחד חשוב?!" צעקתי לתוך הפאלפון. שמעתי את אמא מלמטה צועקת לי:"שקט מיילי, מישל נרדמה, השעה 00:50."

"אל תגזימי, לא כזה ביג דיל." שון אמר. לא ביג דיל האא?! אני אראה לו מה זה לא ביד דיל!!

"לא ביג דיל שון?! אתה ביקשת להיות חבר שלי!! אתה ידעת שאני כזאת, אתה הכרת אותי, החסרונות, היתרונות הכל ידעת!!" הפעם צעקתי קצת יותר בשקט.

 "אם את כזאת היסטרית, אז זה נגמר, לגמרי נגמר." הוא אמר ברוגע וניתק. נשכבתי על המיטה ובכיתי, כל הלילה בכיתי.

"בוקר טוב אמא, אני ממהרת הכנת לי את הסנדוויץ'?"שאלתי במהירות.

"כן מותק...בהצלחה." אמרה אמא בחיוך. חייכתי אליה בחזרה, ויצאתי במהירות לעבר האוטובוס. הייתה לי הרגשה כ"כ טובה, שהיום יגיעו בשורות משמחות במיוחד. הגיע האוטובוס נכנסתי אליו והתיישבתי במושב הריק. שמעתי את הפאלפון שלי מצלצל לו בתוך התיק, אבל לא הצלחתי למצוא אותו, בסופו של דבר מצאתי אותו, אבל כבר היה מאוחר מידי הצלצול הפסיק, ובמקומו נשלח אליי SMS, משון. היה כתוב:"נפרדתי ממיילי, תודה על העצה המדהימה שלך. בוקר טוב :)" אין מאושרת ממני, הוא נפרד ממנה, סוף סוף, איזה אושר!

שלחתי לו:"שמחה שהקשבת לי, ניפגש בתיכון :) ובוקר טוב..."

חייגתי את המספר של ביאטריס. היא לא ענתה, אז השארתי לה הודעה בתא הקולי:"בי היי זאת אלין, תתקשרי אליי דחוף כשאת שומעת את ההודעה, יש לי בשורות נהדרות..."

האוטובוס עצר בתחנה ליד בית הספר, ירדתי וראיתי את שון ליד השער, מדבר עם ג'ון. התקרבתי לשניהם ושמעתי שג'ון אומר:"אמא שלה נפטרה אתמול בלידה, אתה לא מבין עד כמה היא הרוסה."

התקרבתי ואמרתי:"היי בוקר טוב, מי נפטרה אתמול?"

"את לא יודעת?!" שאל ג'ון בהלם.

"אני לא יודעת מה? אתה מוכן להסביר לי?"שאלתי.

ג'ון סיפר לי שאמא של ביאטריס נפטרה אתמול, הייתי המומה, בגלל זה היא לא ענתה לי. אמרתי:"היא לא עונה לי, אני אתקשר אליה אחרי המתכונת."

שון התקרב אליי ונשק לי על הלחי ואמר:"סלחי לי על הנימוסים שלי, בוקר טוב." אוקיי זה היה מפתיע, הרגשתי איך כל פניי מעלות סומק. נשקתי לו בחזרה. ג'ון חייך אליינו ואמר:"אני רואה שיש זוג חדש בתיכון?"

"עוד לא..."אמר שון וצחק. חייכתי, סוף כל סוף אני יכולה לשלוט בשון כרצוני, אני אראה למיילי גרין, מי זאת אלין סוארס.

הם נכנסו לכיתה ביחד, אלין ושון משלבים זרועות...אז הוא החליף אותי באלין סוארס הילדה הכי סנובית, ודיי ביצ'ית שאני מכירה. התקרבתי אליהם ואמרתי:"בירכותיי, החלפת אותי בחברה סוג ז' הזאת..."

אלין התפרצה בצעקה:"למי קראת חברה סוג ז' האא?! יאללה טוסי מכאן לפני שאני בועטת אותך מכאן, כמו כדור, אפסית!!"

צחקתי ואמרתי:"שון תרגיע את הדבר הזה, לא קיבלת חברה קיבלת רוטווילר..."

שון וג'ון הרגיעו את אלין והתיישבו, חזרתי למקומי עם חיוך על הפנים...

רייצ'ל לא הגיעה היום לבית הספר, כנראה בגלל הצינון שחטפה המסכנה. אני אתקשר אלייה אחרי השיעור לוודא שהכל בסדר.

לפני שהמורה נכנסה אלין הסתובבה אליי ואמרה:"חכי חכי, החשבון שלי איתך רק גדל וגדל, תזהרי ממני!"

אמרתי:"מאמי, אין לי צורך לפחד מילדה כמוך!"

חבר'ה תודה על התגובות, כיף לקרוא אותן  תמשיכו להגיב.

מי שרוצה להיות בקבועים, רק לבקש בתגובות...

מקווה שאהבתם את הפרק :)