עבר, הווה או עתיד?

"ביאטריס זאת אלין, זאת הודעה שמינית שאני משאירה לך, תחזרי אליי...ג'ון סיפר לי, צר לי!" השארתי הודעה לביאטריס. התחלתי ממש לדאוג לשלומה.

אמרתי:"נו איך הייתה לך המתכונת, הלך לי ממש קשה."

"חצי ממנה לא עשיתי, לא למדתי בכלל..." אמר שון.

"למה לא?"שאלתי.

שון ענה באדישות:"חשבתי על מיילי, אני לא יכול לשכוח אותה."

"יש לי רעיון איך תשכח אותה." אמרתי במהירות.

"בבקשה תגלי לי, אני נואש אלין." אמר שון. התקרבתי אליו בעדינות ונישקתי אותו, הוא לא נרתע מהנשיקה בכלל, הוא נישק אותי בחזרה...כמה חיכיתי לנשיקה הזאת, היא הייתה פשוט חלומית! התנשקנו כמה שניות ארוכות, ואז שאלתי:"נו ועכשיו מה אתה מרגיש?"

שון שאל:"רוצה להיות חברה שלי?" הנהנתי במהירות, לא רציתי לפספס שנייה אחת בשביל לחשוב על זה, (כאילו שיש על מה לחשוב?!) 

לפתע מרחוק ראיתי את מיילי מביטה בנו, עלה חיוך ענקי על פניי וצעקתי לה:"מה את מסתכלת? רוצה לראות את ההפסד עוד הפעם?" נישקתי את שון, ומיילי ברחה משם בריצה מהירה.

"בוקר טוב יפייפיה שלי." שמעתי את קולו של מקס. "השעה 11:30." הוא הוסיף. באי רצון פקחתי את עיניי והדבר הראשון שראיתי זה את עיניו התכולות.

נזכרתי למה התאהבתי בו, ועד כמה אני אוהבת אותו, אבל יודעת שהאהבה שלנו אינה אפשרית.

"אפצ'י." התעטשתי.

"כנראה שהצטננת אתמול." אמר וחייך.

שאלתי:"אתה נשאר כאן?" הוא הנהנן.

"הוריי נמצאים בקנדה, ואמא שלך הסכימה שאגור אצלכם, עד שאסתדר." אמר מקס.

"אוקיי...אני חושבת שזה בסדר, אם דיברת עם אמא..." אמרתי בהיסוס. אני לא מאמינה שמקס יהיה קרוב אליי יותר מאי פעם, ודווקא עכשיו בתקופה כזו.

לפתע שמעתי דפיקה בדלת, אמרתי:"פתוח." מיילי נכנסה לחדרי בוכייה. מיד פניתי אלייה ושאלתי:"מה קרה לך? למה את בוכה ככה?" הסתכלתי על מקס ורמזתי לו שייצא מהחדר.

התיישבתי עם מיילי  על המיטה והיא התחילה לדבר.

"היום אחרי המתכונת, יצאתי לחצר, בדיוק באתי להתקשר אלייך לשאול מה שלומך..." עצרתי לנשום מעט, הדמעות חסמו את גרוני וביקשתי מרייצ'ל כוס מים. היא הגישה לי את הכוס, לגמתי מעט והמשכתי:"ואז ראיתי את אלין ושון מתנשקים, והוא הציע לה להיות חברה שלו." נהר של דמעות הציף את עיניי, וראיתי שרייצ'ל מביאה לי ממחטות אבל לא יכולתי להרגע. 

ברגע שנרגעתי מעט אמרתי:"אני לא מאמינה שהם התנשקו, לפני 5 דקות נפרדנו, וכבר הוא רץ לאלין?!"

רייצ'ל אמרה:" אני בטוחה שהיא עשתה משהו, והשפיע עליו!" 

שאלתי:"מי זה היה הבחור שישב פה? לא ראיתי אותו קודם." רייצ'ל לא ענתה, ראיתי את ההיסוס בפניה, ואחרי דקות ספורות היא ענתה:"זה היה מקס, זוכרת שסיפרתי לך עליו רק כשניפגשנו." הייתי בשוק, החתיך הזה שיצא מכאן זה מקס המניאק. 

אמרתי:"אני חושבת שכדי שאני אלך, ואשאיר אתכם לדבר."

"לא חכי, איך הייתה המתכונת?" שאלה רייצ'ל ועצרה אותי.

עניתי:"היה...היה דיי קל, למי שלמד כן." יאצתי מחדרה של רייצ'ל ופניתי ללכת, במסדרון עצרה אותי אמה, אמא של רייצ'ל ושאלה:"הכל בסדר מיילי?" הנהנתי. והלכתי לדרכי. ברגע שיצאתי מהבית של רייצ'ל והרמתי את ראשי ראיתי את שון. הסתכלתי עליו והמשכתי ללכת. הוא רץ אחרי, נעמד מולי ואמר:"אנחנו צריכים לדבר."

אמרתי:"אין לנו על מה לדבר!"

"בחייך מיילי את לא ילדה קטנה." אמר שון, ושילב את ידיו.

"תן לי ללכת, עזוב אותי בשקט, פתחת דף חדש בירכותיי, פשוט לא חשבתי שתלך לפרחה הראשונה שתעבור בדרכך, וזה מה שכאב לי." אמרתי בתוקפנות. אני מודה שהייתי דיי מגעילה אבל זה הגיע לו.

"אני לא מבין אותך מיילי, אם זה נגמר בינינו אני לא יכול להיות חבר של אחרת?"שאל.

"ברור שאתה יכול, אבל לרוץ מאחת לאחרת, אני לא חושבת שככה תנצח במרתון שאתה חי בו, לרוץ אחת ואז לאחרת..." עניתי.

סורי על הפרק אני יודעת שזה קצר :( 

אבל פשוט לא היה לי הרבה זמן :) ודווקא פינקתי אתכם בתמונה של מקס 

אז מקווה שתהנו ממנו בכל זאת :)