"יפייפה שלי, בוקר טוב." אמר לי טיילור.
"בוקר טוב." אמרתי.
"אז איך עבר עלייך הלילה?" שאל.
"נחמד מאוד, אני שמחה שהצעת שאשאר כאן." עניתי.
"בוודאי, איך לא?! אני אוהב אותך!" אמר טיילור.
"אממ...טיילור דיברנו על זה, אני לא מרגישה כלפייך מה שאתה כלפיי."
טיילור היה הבוס שלי בעבודה החדשה שקיבלתי, במשרד של חברת "בושם ונר". שמי קארין ואני בת 21, הכרתי את טיילור עוד בכיתה י' והוא ישר התאהב בי. הוא לא הסכים לשחרר אותי מאהבתו, למרות שתמיד אמרתי לו שאני לא אוהבת אותו, אבל אתמול עזבתי את הבית והייתי צריכה מקום לישון בו, אז טיילור הציע שאבוא אליו והסכמתי.
"טוב אני אלך להכין קפה, רוצה גם?" שאל. הנדתי בראשי. כשטיילור הלך, התלבשתי במהירות ויצאתי דרך הדלת האחורית של ביתו.
טיילור היה בחור גבוה וכריזמתי, נאה במיוחד, צבע שערו היה שחור ועיניו היו בצבע תכלת. הוא היה אחד הבחורים היותר יפים שהכרתי, אבל שום דבר בו לא פגע בליבי.
בדרכי חזרה לבית של אמא, חשבתי אם עשיתי את הצעד הנכון לחזור אל טיילור, להיות חלק גדול וחשוב מחייו, מפני שעבודתי הייתה להיות המזכירה האישית שלו. ומצד שני הייתי זקוקה לעבודה הזאת.
כשהגעתי לבית של אימי, נעמדתי מול דלת ביתה והרהרתי אם להכנס, או לא, ולהשאיר את אימי מחוץ לעיניינים. החלטתי ללכת לחברה שלי ולגור אצלה במשך כמה ימים עד שאסתדר. התקשרתי לחברה שלי קים.
"הלו?" היא ענתה.
"היי קימי, מה העיניינים?" שאלתי.
"מצויין בובה, מה איתך?" שאלה.
"הכל טוב, אני צריכה לבקש ממך טובה ענקית." אמרתי.
"מה קרה? את נשמעת נורא." אמרה ובקולה נשמעה נימת דאגה.
"זה לא לטלפון, אנחנו יכולות להפגש?" שאלתי.
"כן בטח." אמרה קים. קבענו להפגש במסעדה שקרובה לביתה אחר הצהריים. כשהגעתי למקום לא ראיתי אותה, הזמנתי לנו שולחן ובינתיים הזמנתי לי משהו לשתות, ואולי גם משהו לנשנש. ניגש אליי מלצר נאה, בלונדיני עם עיניים בצבע דבש ועם חיוך מדהים ושאל:"מה תרצי להזמין?" ליבי פעם בחוזקה, הרגשתי איך ליבי יוצא מבעד לחזי.
המלצר נאלץ לשאול אותי שוב מה ארצה להזמין, ובפעם השנייה עניתי. הזמנתי סלט ירקות, וכוס לימונדה.
כשהמלצר חזר להגיש לי את הזמנתי, ראיתי שעל תגית השם שלו כתוב: רוברטו אצ'וורי. כנראה היה ספרדי או משהו כזה. אבל לא היה לו שום מבטא.
לגמתי מהלימונדה שלי וחשבתי על רוברטו. אחרי כמה שניות קים הופיעה, היא התיישבה מולי ושאלה:"מה קרה?"
לקח לי כמה זמן לספר לה על שעזבתי את הבית ושהייתי עם טיילור בלילה, למרות ששום דבר לא קרה בינינו, ובין עצירה לעצירה הצצתי ברוברטו. כנראה שקים קלטה על מי אני מסתכלת ואמרה:"רק אל תגידי לי שהתאהבת במלצר הזה." לחיי הסמיקו והשפלתי את מבטי.
"קארין הוא לא בשבילך!" היא אמרה. אבל באותו הרגע הוא ניגש ושאל אם אנחנו רוצות משהו,
אני שכבר סיימתי את הלימונדה והסלט אמרתי:"אני אשמח לקפה הפוך, שתים סוכר."
"אני אקח קולה, המבורגר, וקציצות ברוטב עם פירה." אמרה קים.
עיניי נפתחו לרווחה ואמרתי:"איזה תיאבון, שתיהיה בריאה." קים חייכה. רוברטו הגיש לקים ולי את ההזמנות במהרה והלך.
"נו, אז אוכל להשאר אצלך? רק עד שאסתדר." שאלתי.
"בטח." ענתה קים.
כשסיימנו את הארוחה וקיבלנו את החשבון, קים נדהמה מהסכום.
אמרתי:"קים נו באמת, בסה"כ 166 דולר." כל אחת שילמה על מה שאכלה (כמובן שהיא שילמה יותר...) ובדרך יציאה מהמסעדה פגשנו את טיילור. הוא עצר ונעמד מולי, ופרצופו היה ממש כועס.
מקווה שאהבתן ♥
אני אשמח לתגובות :)
אני רוצה לדעת מה דעתכן :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רייצ'לונת D: - סיפורים בהמשכים