עבר, הווה או עתיד?

הייתי המומה כשסיימתי לקרוא את המכתב. לא ידעתי מה לעשות. החזרתי את המכתב למעטפה והנחתי אותה בצד. הפסקתי לסדר את הניירת, וחשבתי אם לתת אותו לטיילור או לא לתת אותו, חשבתי על האנשים הרגילים שהם לא צרכנים ולא סוחרים, האנשים הרגילים שלא רוצים להכנס לעולם הסמים.

התקשרתי לטיילור ואמרתי:"היי טיילור, זאת קארין."

"קאריני מה שלומך? שאל.

"הכל בסדר, אני צריכה לראות אותך."אמרתי.

"הופה, מה קרה קאריני? פתאום את מעוניינת בי?"שאל בערמומיות.

"אמרתי:"לא מאמי, עינייני עבודה."

"קאריני בדקתי ביומן שלי ואני לא יכול להפגש איתך בזמן הקרוב." אמר טיילור.

"אבל אני המזכירה שלך, ויש לך חלון מחר בשעה 14:15."

"קארין, אמרתי לא!" צעק טיילור.

ניתקתי את הטלפון והחלטתי לשרוף את המכתב. לקחתי קערה, שמתי שם את המכתב, ושרפתי אותו. קים נכנסה בדיוק ברגע שהאש כבתה. קים אמרה בבהלה:"את משוגעת?! מה את עושה?"

"שורפת את המכתב."עניתי. קים לא שאלה דבר ופשוט יצאה מהחדר.

"אני יוצאת לשאוף אוויר." אמרתי אחרי כמה דקות, בדרך יציאה מהבית.

התהלכתי ברחובות הריקים בשל השעה המאוחרת, ולפתע נתקלתי בבחור גבוה. הבטתי בבחור וכבר הכרתי את הפנים האילו, זה היה רוברטו. "סלחי לי.." אמר. ואחרי שניות ספורות הוסיף:"זאת לא את? מהמסעדה?"

"כן זאת אני, שלום."אמרתי.

"מה את עושה פה בלילה?"

"מה שאתה עושה, לא?" שאלתי וחיוך עלה על פניי. רוברטו חייך גם כן.

"רוצה ללכת אליי לדירה? נשתה משהו, נכיר אחד את השנייה." שאל. הנהנתי ורוברטו הוביל אותי לביתו. לא הייתי בעננים למרות שבמצבי שום דבר לא יגרום לי להיות בעננים גם לא רוברטו. הבית שלו לא היה רחוק כ"כ כפי שחשבתי, תוך 5 דקות הגענו. רוברטו גר בוילה גדולה לבדו. כשהגענו הוא הציע לי קפה, והלך להכינו. בזמן שהכין את הקפה סיירתי לי בביתו. הבית היה גדול יותר מבפנים, וגם יפה יותר. נכנסתי לחדר קצת מוזר כולו היה ורוד, עם מיטת תינוק וצעצועים רבים.

חזרת לסלון והקפה כבר חיכה לי. שאלתי:"למה יש לך מיטת תינוק, ובכלל חדר תינוקות? אם אתה גר לבד?"

רוברטו התקשה לענות, אבל בסוף ענה:"יש לי ילדה קטנה בשם מרים. שבלידתה אישתי לשעבר לקחה אותה, ולא זכיתי לראותה, אני מקווה שיום אחד היא תחזור ואמצע את ביתי. כיום היא בת שנה וחצי." התעצבתי לשמוע מילים אלו, הם נגעו לליבי שפשוט הייתי חייבת לחבק אותו, וזה מה שעשיתי.

                                           *     *     *

בבוקר התעוררתי במיטה זרה והייתי נורא מבולבלת, לא הבנתי איך הגעתי לכאן. ראיתי לצידי את רוברטו ישן, ועכשיו הכל היה עוד יותר מוזר ולא ברור. הדלקתי את הפאלפון וראיתי 6 שיחות שלא נענו מאת קים. והודעה אחת. פתחתי וקראתי:

"משוגעת אחת איפה את? השעה 01:00 בלילה! תחזרי אליי מהר!"

כיביתי את הפאלפון ושוב חזרתי לישון. כשהתעוררתי השעה הייתה 12:30 בצהריים. רוברטו כבר לא היה לצידי, קמתי, התלבשתי, והלכתי לחפש אותו. מצאתי אותו מבשל, ושתי כוסות קפה היו מונחות על השולחן. ניגשתי לשולחן והתיישבתי בכיסא. "בוקר טוב." אמרתי.

"בוקר, איך עבר עלייך הלילה?" שאל.

"מצויין, את האמת אני לא זוכרת כלום ממה שקרה אתמול."

"אין פלא, שתית בקבוק ויסקי לבד." אמר. הייתי בשוק, מעולם לא שתיתי כ"כ הרבה ועוד לבד.

"קרה משהו אתמול בלילה?" שאלתי, ופחדתי לגלות את התשובה.

מקווה שאהבתם ♥

נורא מאכזב אותי לא לקבל ממכן תגובות, 6 תגובות לפרק, כולל התגובות שלי, ממש מצער :(

אני באמת מקווה שזה ישתפר :)

ואני רוצה לדעת מה אתן חושבות...

ואני יודעת שזה קצר, אני ממש משתדלת להאריך...

מי שרוצה להיות בקבועים שלי, מוזמנת לומר בתגובות:)