עבר, הווה או עתיד?

השאלה שלי הדהימה אותו, והוא הסתכל עליי במבט פגוע.

"את באמת לא זוכרת?"שאל. הנהנתי."אז לשאלתך, כן קרה." אמר והגיש את הצלחות שהכין, שהיו מלאות בכל טוב. אכלתי כאילו שלא אכלתי 100 שנה. וסיימתי תוך 10 דקות. "תודה זה היה ממש טעים." הודתי לו.

"בכיף, אני אוהב לבשל." אמר וחיוך עלה על פניו.

"למה אשתך לשעבר עזבה אותך?" שאלתי.

"היא נוצריה, והמשפחה שלה לא הסכימה לנישואים שלנו כי אני יהודי, אבל בכל זאת התחתנו. היא הזהירה אותי שכשיוולד לנו תינוק, היא תעזוב, אבל לא האמנתי שזה מה שיקרה." התקרבתי אליו וניסיתי לחבק אותו אבל הוא יתרחק ממני. "מה קרה?" שאלתי.

"את לא רוצה שיקרה מה שקרה אתמול בלילה, אחרי שחיבקת אותי." אמר וציחקק. הוא הוסיף:"את ילדה, את לא מנוסה בחיים האלה." לא והוא רווק בן 40 שיודע יותר דברים ממני חשבתי.

"למה בן כמה אתה?" שאלתי.

"27." ענה.

"אז מה קורה בינינו? מה אנחנו?" שאלתי.

"את רוצה בכלל משהו עם מישהו מסובך כמוני?" שאל.

הנהנתי ואמרתי:"אתה לא כזה מסובך, החיים שלי הרבה יותר מסובכים תאמין לי." רוברטו צחק, ואני סיפרתי לו מה שקורה בחיי. כשסיימתי הוא לא צחק יותר,רק חיבק אותי. אחרי חיבוק ארוך שאלתי:"אין לך מקצוע לעבוד בו? למה אתה ממלצר?"

"המקצוע שלי הוא פעלולן בסרטים, אבל אין אליו כ"כ ביקוש בארץ אז אני ממלצר. ומפעם לפעם מנקה מכוניות." זה כ"כ עלוב לנקות מכוניות ולמלצר כשיש לך מקצוע חשבתי.

הסתכלתי על השעון והשעה הייתה 14:00. אמרתי:"טוב, אני חייבת ללכת, חברה שלי מחכה לי, נעדרתי יותר מ - 12 שעות."

"רוצה שאסיע אותך הבייתה?" שאל.

"אוקיי. רחוב הבבי 15." אמרתי.

"איזו שכונה יוקרתית יש לחברה שלך!" אמר כשנכנסנו לשכונה.

"ולך יש שכונת עוני." אמרתי בלחש שהוא לא שמע.

רוברטו עצר בדיוק מול ביתה של קים. נתתי לו נשיקה ויצאתי.

נכנסתי לביתה של קים וקיוויתי לא לראות אותה, אבל זה יקרה כי היא בכל זאת הופיעה. "נו אז מה קארין? שהיה לך כ"כ קשה לחזור אליי ולהגיד לי שאת בסדר!" צעקה.

"אין לי כוח עכשיו אוקיי? אני הולכת להתקלח." אמרתי.

"לא גברת, את לא זזה מפה עד שאת לא אומרת לי איפה היית."

"הייתי עם המלצר, רוברטו, ועכשיו אנחנו חברים וישנתי אצלו." אמרתי. קים הסתובבה ואני פניתי למקלחת.

אחרי המקלחת חזרתי לסלון, לפתע נשמעה דפיקה בדלת שהרסה את כל השקט. הלכתי לפתוח אבל קים עצרה אותי.

"בואי מהר!" לחשה. הלכתי אחרייה.

"זה טיילור שם, אמרתי לו שהיינו צריכות לנסוע בדחיפות למשפחה שלך, הוא דיבר איתי בטלפון בבוקר." אמרה קים.

"למה שיקרת לו?" שאלתי.

קים גילגלה עיניים ואמרה:"כי אולי לא הגעת לעבודה." זה היה נכון.

"נו, ומה עכשיו?"שאלתי.

"לא יודעת, אבל אין מצב שהוא נכנס לבית שלי." אמרה במהירות. עכשיו הבנתי שטיילור חזק בקטע של להיות איתי מבלי לשחרר.

"לא אכפת לי אני אלך לפתוח לו." אמרתי.

"לא, ממש לא, תשכחי מזה! הבחור הזה לא נכנס לכאן." לחשה. לפעמים אני ממש שונאת את קים.

"אבל הוא ישאר כאן ולא ילך! אני מכירה אותו." אמרתי בניסיון שכנוע.

"לא קארין, תשכחי מזה." אמרה שוב.

"די כבר להיות תינוקת. הוא לא יהרוס לך את הבית." אמרתי.

קים הלכה ונעמדה עם גבה לדלת. זה יהיה יותר קשה ממה שחשבתי. "תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב, תפתחי או שאני צורחת." אמרתי בעצבנות. אבל קים הנידה בראשה. "משוגעת תפתחי מיד." אמרתי במהירות.

"לא יקרה גם אם תצרחי." אמרה והוסיפה:"הבן אדם הזה מסוכן, לא רק בשבילי, במיוחד בשבילך!"

נו אז מה אתן אומרות?

מקווה שאהבתן ♥

רציתי להגיד שהמנויים, יקבלו הצצה לפרק הבא יום לפני שהוא עולה. וזה יתחיל ממחר...

אז כדאי להיות מנויים :)

ודבר אחרון תודה על התגובות המקסימות :) תמשיכו להפציץ

נתראה בפרק הבא :)