עבר, הווה או עתיד?

"אוי נו קים באמת, טיילור לא יעשה לנו כלום. זה לא השטח שלו." אמרתי.

"בבקשה קאריני טיילור מסוכן. הוא צורך סמים, גם עכשיו אני בטוחה." אמרה קים ודמעות מילאו את עינייה. ניגשתי אלייה וחיבקתי אותה. בסוף פתחתי את הדלת בלב לא כ"כ רגוע. "שלום לך גברת רוטנר, מה קרה שלא הגעת לעבודה היום?" שאל.

"הייתי צריכה לנסוע למשפחה." עניתי, ונזכרתי בשקר של קים.

"טוב, אז אני אראה אותך מחר נכון?" שאל. הנהנתי. לפני שהספקתי לסגור את הדלת, הוסיף טיילור:"ראית במקרה מכתב אישי שמיועד לי באופן אישי?"

"לא, למה הייתי צריכה למצוא מכתב מסוים?" שאלתי בתמימות.

"לא, פשוט אמרו לי ששלחו לי מכתב מיוחד, אז שאלתי." אמר והלך לדרכו.

הסתובבתי וראיתי את קים עומדת על פרצופי. "איזה מכתב הוא היה צריך לקבל, ולא קיבל כי שרפת אותו?" שאלה.

"שום מכתב, אני לא יודעת על מה את מדברת!" אמרתי, וקיוויתי שלא תשאל כלום.

"בבקשה קארין ספרי לי, למה בזמן האחרון את כ"כ סודית, ועוד מסתירה ממני סודות, שאני החברה הכי טובה שלך." אמרה קים בצער. הרגשתי את הצער שלה והמסכנות בקולה, אבל עד כמה שרציתי לשתף אותה לא רציתי לסבך אותה בעיניינים שלא נוגעים לה.

"קימי תביני אותי, אני לא יכולה לספר לך הפעם. הסיפור מסובך יותר מאי פעם, וכבר את יודעת מספיק. ואת עוד מעורבת דיי ויותר." אמרתי.

קים הסתובבה והלכה לחדרה... הרגשתי עצב, אני יודעת שהיא מאוד פגועה, אבל יום אחד היא תבין אותי, זאת אומרת לפחות שתנסה להבין. הלכתי לחדר שלי והדלקתי את הפאלפון חיכתה לי הודעה מרוברטו, לא שמעתי ממנו 3 וחצי שעות ודיי שכחתי שאנחנו חברים.

פתחתי את ההודעה והיה כתוב כך:

"קאריני, שיהיה לך לילה טוב, אוהב אותך!"

ההודעה שלו חיממה את ליבי, כתבתי לו בחזרה:"לילה טוב, אוהבת בחזרה!"

יצאתי מהחדר והלכתי לכיוון החדר של קים. דפקתי על הדלת, קים אמרה:"לכי מכאן, תאספי את החפצים שלך ותעזבי."

הייתי המומה ואמרתי:"אבל למה?! הרי לא עשיתי לך כלום."

"את עוד שואלת למה?! הכנסתי אותך לבית שלי למקום הפרטי שלי ואת מסתירה ממני סודות שיכולים לפגוע בך ובי כי את גרה כאן! אז יותר את לא תגורי כאן ולא יהיו לי בעיות." אמרה בכעס. רצתי לאסוף את חפציי. אני לא מאמינה שהיא מגרשת אותי, חשבתי שהיא תבין שאני לא יכולה...קים תשלם על זה אני נשבעת.

יצאתי מביתה ודמעות זלגו מעיניי, אני עדיין לא מצליחה להאמין שהיא עשתה את זה. הלכתי לכיוון הבית של רוברטו, באמצע הלילה בחושך אני מתהלכת ברחובות לבדי ומנסה למצוא לי מקום לישון הלילה, אני מרגישה כמו הומלסית!

הגעתי לביתו של רוברטו, האורות היו דלוקים בכל הבית. התקדמתי לעבר דלת הכניסה ודפקתי על הדלת. בחורה נאה, לא גבוהה במיוחד, בשנות ה - 40 לחייה פתחה את הדלת ואמרה:"שלום ומי את?"

"אני קארין, חברה של רוברטו." עניתי. הגברת סגרה את הדלת, כאשר אני בחוץ ואחרי כמה שניות פתחה אותה ונתנה לי להכנס. ראיתי את רוברטו יורד במדרגות ומגיע לעברי. "קארין איזו הפתעה, מה את עושה פה?" שאל.

"אני יכולה להשאר כאן הלילה, אין לי איפה להשאר, חברה שלי גירשה אותי." אמרתי.

"ראיתי שעל פניו מופיע מבט של רחמנות. "אני לא רוצה שתרחם עליי רוברטו, אם זה לא בסדר מבחינתך, אז אוקיי יש בתי מלון בסביבה." 

"לא ממש לא, זה בסדר, סתם הופתעתי לדעת שהיא גירשה אותך, אבל גם רציתי להציע לך לעבור לגור איתי, אז זה הסתדר." אמר רוברטו. לא האמנתי למשמע אוזניי, זה בסדר וגם הוא תיכנן לבקש ממני. אני אמורה להיות מאושרת לא?! אבל אני לא, למה?!

דבר ראשון, איזה תאריך מיוחד יש היום לא? 11.11.11 :)

דבר שני, איך העיצוב של הבלוג? אני ממש אהבתי...♥

ודבר אחרון והכי חשוב, איך היה הפרק? חחח מקווה לתגובות טובות ♥♥♥

ניפגש בפרק הבא...