עבר, הווה או עתיד?

סוף סוף מצאתי זמן לכתוב פרק :) אני ממש מתנצלת שלא יצא לי לכתוב...היה לי שבוע עמוס ביותר...

אתמול הייתי בברית של בן דודה שלי :) קוראים לו איתי ♥♥♥

טוב אז לפרק...

בבוקר סיפרתי לרוברטו על השיחה שלי עם אינה, הוא היה מבולבל ובצדק. אמרתי:"אני חושבת שכדאי שתחפש אותה. אולי היא זקוקה לך." רוברטו לא ענה והלך לחדרו. ניגשתי לדלת ושמעתי אותו מדבר עם מישהו, הוא אמר:"אני צריך שתחפש את מריה אצ'וורי ותחטוף אותה." הייתה שתיקה כמה דקות ואז רוברטו הוסיף:"לא אכפת לי מה יהיו ההשלכות, אני רוצה את הילדה אצלי תוך שלושה ימים." לא רציתי לשמוע עוד, הספיק לי מה ששמעתי.

כעבור שלושה ימים שמעתי דפיקה בדלת באמצע הארוחה שלי, הייתי לבד עם המשרתות. ניגשתי לפתוח את הדלת, כשפתחתי את הדלת ראיתי בחור גבוה מחזיק בין זרועותיו ילדה קטנה. "מי אתה?" שאלתי. 

הבחור לא ענה לשאלתי אך אמר:"תמסרי את הילדה לאדון אצ'וורי." הבחור הסתובב והלך. הילדה הקטנה בהתה בי ודמעות זלגו מתוך עיניי. ככל הנראה היא הייתה בת שנתיים, וככל הנראה הייתה ביתו של רוברטו. מיד חיבקתי אותה, אך היא התחילה לבכות עוד יותר. אמרתי:"אל תדאגי חמודה, לא אפגע בך..." אך היא המשיכה לבכות עוד יותר. בכי צורם כ"כ שלא יכולתי להמשיך לעמוד לידה. כנראה הילדה לא מבינה עברית, אלא רוסית, אם רוברטו סיפר לי שאשתו הייתה נוצריה ואני שמעתי מבטא רוסי כשדיברתי בטלפון. למרבה המזל למדתי רוסית בתיכון ושאלתי את הילדה:"מי את?" היא אמרה את שמה, ושאלתי בת כמה היא, והיא הראתה לי שתי אצבעות. היא בטוח הבת של רוברטו, אמרתי את שמה וחיכיתי לתגובה. עינייה נפתחו לרווחה והבכי פסק.

נכנסתי לבית ומרים נכנסה אחריי. "מי זו?" שאלה קרולינה.

"מרים, הבת של רוברטו."עניתי. לקחתי את מרים לחדר התינוקות, רוברטו צדק, זה החדר שתמיד חיכה לבואה.

כעבור כמה שעות היא נרדמה. וברגע שנרדמה צלצל פעמון בדלת, קרולינה פתחה ורוברטו נכנס.

"רוברטו יש לי משהו חשוב לומר לך." אמרתי.

"לא עכשיו, אני ממהר מחכים לי!" אמר בקשיחות.

"אבל זה דחוף." התעקשתי. רוברטו לא ענה והתעלם ממני.

"טוב בסדר. אבל אל תגיד לי אחר כך למה לא סיפרתי לך על הבת שלך." אמרתי בניסיון לתפוס את תשומת ליבו.

"מרים? מה איתה?" שאל.

"היא פה בבית." אמרתי.

"מה?! אני לא מאמין." צרח רוברטו בשמחה.

"ששש...היא ישנה." אמרתי בעודי מצחקקת בלחש.

"איפה היא?" שאל. הובלתי אותו לחדר. נכנסנו בשקט וראינו את מרים ישנה על הספה הורודה מכוסה בשמיכה לבנה, שעליה מצוייר דובון. מרים הייתה מחובקת עם דובון. עלה חיוך על פניו של רוברטו, חיוך עלה על פניי גם כן.

אמרתי:"בוא, לא נפריע לה, היא הייתה מאוד עצובה והיא בכתה הרבה אבל בסוף נרדמה..." יצאנו והוספתי:"אנחנו צריכים לדבר על אינה." פניו של רוברטו נעשו כעוסים וקשוחים. "היא לקחה את ביתי לשנתיים, כך אקח אותה גם אני." אמר.

"זאת נקמה?" שאלתי בתדהמה.

"לא, בואי נקרא לזה, שעכשיו תורי להיות עם מרים, וזהו לא נושא לוויכוח או לדיון." אמר. לא אהבתי את הרוברטו הזה. הוא היה גס רוח, קשוח ועצבני. "בזמן האחרון אני לא מזהה אותך." אמרתי בכעס. רוברטו לא ענה לי והתעלם ממני.

"אתה רואה, לזה אני מתכוונת, ההתעלמות שלך, ואתה עוד רצית להתחתן." אמרתי. רוברטו לא הגיב, דבר שהתחיל לעצבן אותי. התעלמתי ממנו בחזרה והלכתי לחדרי, החלפתי בגדים ויצאתי לשאוף אוויר צח. מחשבות הציפו אותי, הייתי חייבת לדבר עם אינה, אני עומדת להיות אמא ואני כבר יכולה להרגיש את ההרגשה שאמא מרגישה לילדיה. כשחזרתי הבייתה ראיתי את רוברטו עומד להכנס לחדר של מרים. "מה אתה עושה?" שאלתי.

"הולך למרים." אמר.

"היא ישנה."

"נו בסדר, אני אעיר אותה." אמר. עכשיו הוא עבר כל גבול פשוט התפרצתי עליו:"מה נראה לך?! אתה כ"כ לא הולך להעיר אותה. מה אתה חושב לעצמך שאתה לוקח אותה מאמא שלה. למען השם היא אמא שלה!!"

הוספתי:"אני עוזבת את הבית הזה ואתה לא תראה אותי ולא את התינוק, וחסר לך שאתה תיקח לי אותו גם כן! שמעת?"

"את מוכנה להרגע? אני לא נותן לך ללכת, במיוחד לא כשאת נסערת." אמר רוברטו.

"אל תעיר אותה בבקשה, היה לי ממש קשה להרדים אותה, היא זקוקה לאמא שלה, ואותך היא לא מכירה." אמרתי בייאוש.

לפתע צלצל הטלפון, עניתי:"הלו?"

"שלום, מדברת אינה, אפשר רוברטו?" שאלה אינה. לקחתי את השפורפרת ונתתי אותה לרוברטו.

"אינה." לחשתי.

"כן אינה?" שאל ברוסית. רוברטו הקשיב במשך כמה דקות ואחר כך התחיל לצעוק:"אני לא אחזיר לך אותה!" ואז הוסיף:"עכשיו היא תהיה איתי!" והוא ניתק.

"למה רוברטו? תפסיק לשחק אותי. אתה יודע שמרים זקוקה לאמא שלה, היא תינוקת!" אמרתי. ואז שמענו את מרים בוכה.נכנסנו במהירות לחדר. אמרתי:"שלום לך נסיכה, איך ישנת?"

"מי זה?" שאלה והצביעה על רוברטו.

"זה אבא שלך."

"אבא?" שאלה.

"שלום לך נסיכה, אני אבא שלך." אמר רוברטו. מרים פסעה אחורנית ואחר כך ניגשה אליי וביקשה שארים אותה. הרמתי אותה והיא שמה את ראשה על כתפי. "אל תפחדי." אמר רוברטו.

"אתה רע...צועק." אמרה מרים. רוברטו נדהם מהתגובה של ביתו.

"ואמא?" שאלה מרים.

איך הפרק?

מקווה שנהנתן ♥♥

היה לי ממש כיף לכתוב אותו, אני מקווה להעלות את הפרק הבא עוד השבוע :)

קרדיט לשאנל על החתימה :)