אחרי! או שלא.

ערכת קפה, סיגריות, רכב, שני חברים טובים. זו היית הרשימה של הטיול היום. נכנסו לאוטו, זרקתי את הערכת קפה אחורה. אני פותח את הדלת של האוטו ומתיישב בכיסא הנוסע. "לאן נוסעים?" "מצאתי איזה חוף שאמרו אחד היפים בארץ". אנחנו עולים על הכביש המהיר צפונה. כבר כמה חודשים שכל חופש וכל שבת אנחנו לוקחים ערכת קפה ונוסעים לחוף. כל פעם חוף אחר.

לאחר אי אילו הסתבכויות בדרך הגענו לקיבוץ במרכז הארץ. לאחר שהבנו שהרכב שהגענו איתו אינו מותאם לנסיעת שטח אמיתית (או לנסיעת שטח בכלל, האמינו לי שניסינו) ירדנו ברגל. החלטנו להוריד נעליים וללכת את המרחק הרב ברגל. אנחנו צועדים אל החוף, בתקווה שנמצא אותו, יחפים וחמושים בקפה וסיגריות.

אני מסתכל להמשך הדרך, כל מה שאני רואה הינן דיונות ובהם שבילים שרכבי שטח טרחו להכין מבעוד מועד. השמש מתחילה לשקוע וכבר נהיה קר, אך אנחנו לא נוותר על התענוג של קפה על הים. אני מטפס על הדיונה, כפות רגלי מעט כואבות שכן איני רגיל ללכת יחף בתוך קוצים, הראש מטרטר בין להסתכל על המשך הדרך לבין להבין איפה להניח את הרגל. אנחנו עוקפים גבעה היושבת בהמשך של פיצול גאיות, מעט טרטור של עליות וירידות. אנחנו מסתכלים קדימה ורואים ג'יפ מפואר ולידו שני כלבים משחקים. הדרך אל הג'יפ תחומה בשני קירות דיונה ענקיים.

הולכים כמה צעדים ורואים את הנוף היפה בעולם. הים נגלה אלינו בשקיעה כשמסביב אין כלום חוץ מהרים, דיונות והג'יפ. הגלים מתנפצים על המצוק שעמדנו עליו, הצבעים של מפגש השמים והים מתחלפים לאיטם מאדום לכחול והשקט מופתי.

"לא נירד לחוף, מחשיך ובמילא פה יש נוף מדהים". הוא מסכים איתי ואנחנו יושבים ומכינים את הקפה. אני מוזג מים לפינג'ן, מקבע את הגזיה ואת מחסה הרוח. אני מפשפש בכיס, מחפש את הגפרורים שהבאתי. טוב, החלטתי לפנות אל הג'יפ ולבקש אש. האדם, מבוגר השיב שישמח גם הוא לכוס קפה או שתיים לאדם העומד לידו והביא לי את המצית. מה רע? גם קפה וגם עוד אנשים.

כך יושבים אנו כשעה עד החשכה. השמש שוקעת אל תוך הים בצבעי אדום וזהב כהים עד כחול כהה. "סלחו לי" אמר האיש בג'יפ, "האמנם אתם באתם לפה להכין קפה, אני באתי לפה למשהו אחר." הוא שולף מהמושב על ידו באנג, לוקח שאיפה עמוקה, משתעל קלות ואומר "אתם צריכים שניכם לנסוע לדרום אמריקה, לתאילנד או לכל מקום אחר לכמה חודשים. אחר כך חזרו לארץ, תעשנו ג'וינט ותחשבו מה אתם הולכים לעשות".

שמתי לב שמחשיך, הוחלט ללכת לכיוון הרכב פן שמורת הטבע תבלע אותנו בחושכה. אנחנו מקפלים את הציוד, נפרדים משניהם והולכים לכיוון האוטו.

"שמעת מה הוא אמר?! נשמע כמו תוכנית לא רעה בכלל..." אמר החבר.

ואני? אני חושב על תאילנד.