(ולדבר על עצמה בגוף שלישי.)
טוב, אז עברו
שנים מאז הפעם האחרונה שעדכנתי את הבלוג הזה. לא שלא הרגשתי צורך לכתוב, פשוט יש
לי את הלוח המחיק הזה וכתובות בו כל המשימות שאני צריכה לעשות ולכתוב בבלוג תמיד
איכשהו נדחק למקום האחרון ברשימת הדברים הדחופים.
אז מה היה
לנו מאז שהפסקתי לכתוב? הווווו.... היה את ערב התרבות האפריקאי שהופעתי בו, שהיה
מדהים (טוב אחרי כמות החזרות שעשינו לא היתה שום אפשרות אחרת) והופעתי בו בריקוד
אפריקאי ובשתי סצנות (על כנסייה שחורה ועל פוליגמיה). היה לנוblock activity שבו פשוט שטנו בסירה
והלכנו להשתזף על חוף יפה, וגם טיול הייקינג, קייקינג ושנורקלינג... השתתפתי
בדיבייט ידידותי (לא היה ידידותי במיוחד) בשה טין קולג', נסעתי לצ'יינה וויק
(והייתי אחראית על ערב התרבויות שלנו שם – אני ארחיב בהמשך), המון רכילות מעניינת
(ששש...), ערב תרבות אירופאי שהיה מטורף לחלוטין, מסיבות קנטין, טיולים בהונג
קונג, חלוקת שמיכות עם cage
dwellers, שיעורי TOK,
עומס עצום בלימודים, מצעד הגאווה של הונג קונג, ימים פתוחים בקולג' ועוד כל כך
הרבה דברים שאין בכלל מקום לספר עליהם.
או כן, וחזרתי
הביתה לשלושה שבועות! המסע לארץ הקודש היה מדהים ומרגש, ואין ספק – החיבוק של
המשפחה שלי הוא הדבר הכי טוב שאפשר לבקש בעולם הזה.
אבל לפני
שאני עוברת לעדכונים על עכשיו, רק רשימה קצרה על צ'יינה וויק. כתבתי יומן, אל
תדאגו, ומתישהו-כשיהיה-לי-זמן (שזה בקולג' אומר שאף פעם, אבל נניח לזה) אני אעלה
אותו לבלוג. בקיצור נמרץ, נסענו, קבוצה של 16 פירסטיירז, לשבוע התנדבות בתיכון
לבנות מיעוטים בעיר Nanning במחוז גואנג-שו בסין. בתיכון, שהוא בעצם
פנימייה שנותנת לבנות שבאות מכפרים עניים בסביבה הזדמנות חד פעמית לרכוש השכלה,
לימדנו אנגלית והתחברנו עם הבנות. הן היו מקסימות; למרות שרמת האנגלית שלהן היתה
נמוכה בהרבה משחשבנו (והיינו צריכים להכין מחדש את כל מערכי השיעור שלנו) הן היו
להוטות לפגוש אותנו ולדבר איתנו, ושמחו שבאנו כל פעם מחדש. מלבד ללמד בבית הספר,
טיילנו באיזור, ונסענו לבקר בכפרים עם 3 תלמידות שהראו לנו את הבתים שלהן (שכמו
נלקחו מהמאה ה19, עם תרנגולות מקרקרות מסביב ואנשים שעדיין חורשים את השדות בלי
טכנולוגיה, וכן עם כובעי קש סינים על הראש). דרך אגב, יש לי גם כובע סיני שכזה,
ואפילו מניפה :) וגם נסעתי בטוקטוק! חוץ מזה כולנו הגענו למסקנה שסין קצת משוגעת –
נהגי אוטובוס שנוסעים בנונשלנטיות נגד כיוון התנועה, שלטי פרסומת ל"עידן הקרח 2 –
בקרוב" (זה מ2006!), אנשים שרוקדים ברחוב ברנדומליות, אוכל מוזר שאין דברים
כאלה (וכן, ראינו גם כלב). אבל אין ספק שסין מדהימה! מאחר שהיינו סביר להניח
המערביים היחידים שהם שהם ראו ויראו בחיים שלהם, הרשנו לעצמנו להתנהג כמו משוגעים
מול מקומיים, למשל לשיר שירים ולרקוד באוטובוס (ואז הבנו שזה בטח הדבר היחיד שהם
יזכרו על מערביים – שהם מוזרים.) בכל מקרה, כמות התמונות שביקשו ממני בשבוע הזה
בכלל לא ניתנת לספירה. אני חושבת שהרעיון של שיער בלונדיני ועיניים שהן לא
מלוכסנות היה מאוד מרגש בשבילם :) אבל עזבו את זה, אתם לא רוצים לדעת מה עוברים
תלמידים מאפריקה.
בערב האחרון
הכנו "ערב תרבויות" לבנות בבית הספר, שזה בעצם כל מיני שירים, ריקודים
והצגות שאמורים להציג את התרבויות שלנו! עבדנו על זה די הרבה, אבל זה בכלל לא
התקרב למה שהן הכינו בשבילנו. הן הכינו המון מופעים, שהן עבדו עליהם כל כך קשה
והתאמצו כל כך הרבה בשבילנו... זה היה פשוט מרגש. בסוף הן הביאו לנו פרחים וצמידים
שהן הכינו בעצמן, ואני חושבת שחיבקתי בערך כל אחת מהן לפני שנסענו.
בקיצור
הצ'יינה וויק הייתה באמת חוויה יוצאת דופן. היתה לי קבוצה נפלאה והתגבשנו בטירוף,
ג'ייסון (המורה שנסע אותנו) הוא אחד המורים המגניבים, וכל חוויית סין היתה כל כך
חדשה בשבילי. באמת עשינו דברים שבחיים לא היה יוצא לי לעשות אם הייתי נוסעת סתם
כתיירת לסין.
ועכשיו, למה שהולך פה בשבועיים מאז שחזרתי:
לא היה קל לחזור – אחרי חופשה שבה באמת נחתי והשלמתי שעות
שינה כמו בצריך, לחזור לשגרה המלחיצה של LPC היה לא פשוט. אבל כמו
תמיד בקולג', הזמן עובר כל כך מהר אבל מרגיש ארוך, והנה כבר אני שבועיים פה וזה
מרגיש כאילו זה חודש.
אני משתתפת בבגרות בתיאטרון (IP) של ביטה, בחורה איראנית מקסימה שמכינה בגרות של תיאטרון מחול. הבגרות מספרת על החיים
שלה, שהם מאוד יוצאי דופן: היא השתתפה במחאות נגד הממשלה האיראנית לפני כשנתיים,
שבהם חברה שלה נורתה ונהרגה והיא עצמה הוכתה על ידי המשטרה, והיא נאלצה לעזוב את
איראן לקולג' כשהיא יודעת שהיא לא תוכל לחזור.
בבגרות אני מגלמת את הדמות שלה, קצת אירוני שמכל הרקדניות היא
בחרה דווקא ישראלית לתפקיד הזה, אבל אני כל כך שמחה שאני עושה את זה. בהתחלה קצת
חששתי, כי היא אף פעם לא רקדה בצורה מסודרת כי באיראן היא לא יכלה, ולכן היא ממש
רצתה לעשות את הבגרות שלה בתיאטרון מחול אבל לא ידעתי איך זה ילך. אני לא שחקנית, לכן זה אתגר רציני
בשבילי, כי למרות שמילה אחת לא נאמרת בכל ההצגה הכל תלוי בהבעות הפנים ובה
שמעבירים דרך התנועות, שזה אפילו קשה יותר. החזרות תופסות הרבה מאוד מהזמן שלי אבל
הן באמת מיוחדות. למשל, באחת מהן התאמנו על כמה קפיצות מסובכות שאני צריכה לעשות,
אז הייתי צריכה לתרגל נפילה אל ערימת כריות בגוף ישר בלי לעצור את עצמי עם הידיים,
רק כדי להתגבר על הפחד; ובאחרונה, אחרי שלמדתי את הסצנה שבה אני בורחת מהמשטרה,
היא אמרה לי בסוף שבאמת הצלחתי בריקוד שלי להעלות לה את כל הזכרונות ושהיא גאה בי.
וזה היה מרגש, יותר מכל ריקוד מורכב שהייתי לומדת במגמה היה יכול להיות... ובכלל,
רק תחשבו איך זה נשמע: נערה ישראלית מגלמת איראנית בבגרות בתיאטרון שבה משתתפות גם
רקדניות ממארישס, בריטניה\ספרד, הונג קונג, לבנון ונורבגיה.
אחת מההחלטות שלי לשנה החדשה (חוץ מלנסות לכתוב יותר בבלוג)
היתה להתחיל לשמור על שגרה בריאה, ואני באמת הולכת כל יום לחדר כושר ומשתדלת כמיטב
יכולתי לא לזלול. זה לא קל אבל זה אכן מרגיש טוב!
היום נסעתי שוב עם cage dwellers לבתים עצמם והפעם חילקנו פודינג סיני לכבוד ראש השנה הסיני! למי
שלא יודע, בהונג קונג יש אנשים שחיים בתוך כלובים, בדרך כלל נמצאים בתוך דירות
קטנות בהונג קונג שהעלים מחלק אותן לכלובים קטנטנים בשתי קומות בערך בגודל של מיטה
קטנה, כדי להרוויח כמה שיותר כסף. זה המקום האחרון שיש לאנשים לפני הרחוב, והתנאים
מזוויעים, העוני מדכא, והכי עצוב הוא המבט חסר התקווה שיש לאנשים בעיניים. אז
רצינו קצת לשמח אותם לקראת החגים...
אחרי שסיימנו נשארנו אני, נינה (ניו זילנד\יפן) וליילה
(בריטניה\צרפת) (וכן מוצאים מוזרים שכאלה הם שכיחים אצלנו) אחרונות ומאחר שקיבלנו
אישור לחזור שעה אחרי הצ'ק אין וכבר פספסנו את ארוחת הערב החלטנו ללכת לאכול
במסעדה מקומית קטנה. אחרי שנינה הדגימה את מיטב כישורי הסינית שלה בבחירת מנות
מתוך תפריט-בסינית-בלבד (זה לא היה אן דן דינו, שזה כבר יותר טוב מכל מה שאני
וליילה היינו מסוגלות לעשות) קיבלנו מנות טעימות ולא חריפות בטירוף (תודות לנינה)
ומרקים בפחות מ20 ש"ח לאחת, והיינו מאושרות.
אנחנו יכולים להציע עכשיו פעילויות חדשות לשנה הבאה, ואני
רוצה להציע שתיים: הראשונה היא ריקוד מודרני ויצירתי שישלב גם לימוד של טכניקות
מודרניות וכוריאוגרפיות וגם אימפרוביזציה וקומפוזיציה. אני ואודה (נורווגיה) כבר
מילאנו את הטפסים. השנייה היא התנדבות בפנימייה לילדים בסיכון, שאני רוצה להציע
אבל אני קצת מתלבטת כי הייתי רוצה להגיע למקום עצמו לבדוק את זה קודם, ולא יהיה לי
זמן לעשות את זה השבוע והדדליין להגשת הטפסים ביום שישי. אני אנסה לדבר עם המורה
ולקבל הארכה...
היה לי היום מבחן בכלכלה שהלך די טוב ומבחן באנגלית מחר ומבחן במתמטיקה ביום שישי.
ואחרי החופשה יש מבחן עצום בביולוגיה וגם המוקס (מתכונות) מתקרבים בצעדי ענק.
נקווה שילך טוב.
אה ובחרתי את שלושת האפשרויות שלי לפרוג'קט וויק - או שאני אסע ללמוד קונג פו
במנזר בשאולין, או שאני אלך לבנות גני שעשועים בשביל פליטים בשכונות עניות
בתאילנד, או שאני אסע להתנדב עם קורבנות סחר בבני אדם בקמבודיה.
כולם נשמעים מדהימים, באמת קשה לחכות. והיה קשה מאוד לבחור! למרות שהיו די הרבה
פרויקטים למלזיה, אז הייתה לי פחות התלבטות מלאחרים.
כולם כבר לא יכולים לחכות לראש השנה הסיני ולחופש של השבוע
שנקבל. הולך להיות ממש כיף, סוף סוף ננוח קצת ונטייל בהונג קונג, נעשה שופינג, בטח
גם ניסע למקאו, נעשה מרתוני סרטים, נבשל... ונלמד כמובן (מממ... יש לי הרגשה שלא.)
עוד יומיים למנאייק!
מקווה שאצלכם הכל נהדר, אוהבת ומתגעגעת המון המון המון.
מאיה
עדכון: אני נוסעת למנזר שאולין, הונאן, סין לשבוע ללמוד קונג פו עם נזירים בגלימות כתומות, עם קבוצה מגניבה לחוויה שהולכת להיות אדירה במיוחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
