היה לי דווקא אחלה של יום! שינוי מפתיע, אני יודעת!
אולי זה הסוכר שמדבר פה (אני מכורה.) אבל אני חושבת שהיה לי דווקא יום לא רע יחסית לימים אחרים...
החלטתי רשמית שאני עוברת בי"ס בשנה הבאה. אמא שלי רוצה שנדבר קודם עם היועצת, ולכן הכנתי לכם שיחה קצרה (או לא) על איך לדעתי השיחה הזו הולכת ללכת:
"שלום!" תקרא היועצת בשמחה כשנכנס שלושתינו, אני, אמי ואבי אל חדרה.
"שלום." תחזיר אמי בנימוס בזמן שאני אחייך באי נוחות ואשתוק.
"אז אל מה רציתם לדבר איתי?" היועצת תשאל בחיוך מתוח בזמן שתשנן במוחה את האימרה היא חייבת להשאר בבי"ס, היא חייבת להשאר בבי"ס, היא חייבת...
"כמו שאמרתי לך בטלפון, היא מתלוננת שהיא רוצה לעבור בי"ס." אמי תאמר מחייכת ומשננת במוחה את האימרה הכסף! הכסף! מה אם הכסף? הכסף!...
"ולמה זה?" היועצת תפנה אלי בחיוך חושש מעט אך גם בטוח בעצמו במידה.
בראשי יחלפו כל מיני משפטים מתוחכמים לצד ניסיון נואש לפוצץ את ראשה המחייך אך כל מה שייצא מפי הוא "אין לי פה חברות."
"זה לא נכון." אמי תכנס לדברי כדי להגן על הילדים שלה תוך כדי שינוי המנטרה להילדים שלי נורמלים, הילדים שלי נורמלים...
"יש את נ', וע', וש'..."
"כן, מה אם ש' באמת?" אבי סוף סוף יכנס לשיחה וכל מה שאני ארגיש הוא איך ההורים שלי משתלטים על החיים שלי יותר ויותר עד שכל מה שנותר ממני היא קליפה קטנה מלאה בהורים שלי.
"אני כבר אמרתי לך," אני אפנה לאמא שלי כי את אבא אני לא משתפת בדברים האלה. "לא אכפת לי מהן, הן לא שמות עלי, אני לא אוהבת אותן בשום צורה שהיא." אני אשתדל לא לצעוק למרות שכל מה שאני רוצה זה לצרוח.
"את נ' אמרת שאת אוהבת." אמא שלי תנסה להצתדק רק כדי שפרט אחד שהיא אמרה יהיה נכון.
"את נ' כן."
"נו, אז זו כבר חברה אחת, חוץ מזה ראיתי אותך בהפסקות עם הבנות ואת לא נראת לי כל כך סובלת." היועצת תכנס לשיחה להגנת אמי.
אני אשתוק.
"למה את שותקת?" היועצת תשאל.
"כי ברור לי שזו לא שיחה להבין למה אני רוצה לעבור, זו שיחה לשכנע אותי לא לעבור ואם זה לא יצליח כנראה שפשוט תחריחו אותי לא לעבור." אני אלחש בתקווה שאף אחד לא שמע אותי ואעצום עיניים, הם יחשבו שאני בוכה אבל אני אהיה במחשבות שלי, כנראה אנסה להבין משהו מהסשנים או אחזור על הכללים שנלמד בסדנת דפי דמות.
"זה ממש ממש לא נכון." אמי או היועצת יגידו, תלוי.
"אנחנו כאן כדי לעזור לך, אולי נוכל לפתור את הבעיה שלך." היועצת תגיד בחיוך.
"את רוצה לפתור את הבעיה שלי? תני לי לעבור בי"ס." אני אגיד.
"אני לא מבינה למה את לא יכולה פשוט להשאר עוד שנה פה ואז ללכת בתיכון להדרים?" אמי תשאל בתקווה שלא תהי לי תשובה.
"אם אתם משאירים אותי עוד שנה בבי"ס הזה אני נשבעת לכם אני קופצת מהגג." אני אסתכל לאמי בעיניים ואומר.
למען האמת אני לא יודעת מה היא תגיד אחרי המשפט הזה, אני מניחה שאני אגיד אותו בסופו של דבר, ואני מקווה שהיא תקח אותי ברצינות ותתן לי לעבור, אבל אני לא יודעת כל כך מה התגובה שלה תהיה וכמה זמן עוד אני אצתרך לשכנע אותה...
תודה שקראתם, מקוווה שנהנתם!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: