הם שם, אני יודעת שהם שם.
זה הכי הגיוני שהם שם, כמו שאנחנו כאן, הם שם.
ואם הם לא שם, אנחנו היחידים?
ואם הם כן שם, כמה שונים הם מאיתנו?
אף אחד לא קולט את זה, לפחות לא מישהו שאני מכירה, שזה הכי הגיוני שהם שם, כי הם שם, ואנחנו כאן.
ואף אחד לא קולט כמה שונים מאיתנו הם יכולים להיות, אף אחד לא תופס שהם יכולים להיות כל כך שונים מאיתנו.
כי הם שם, ואנחנו כאן.
וכולם חושבים שהם יותר חכמים מאיתנו, זה לווא דווקא נכון.
וכולם חושבים שיום אחד נפגש, זה לווא דווקא נכון.
ואם הם יותר חכמים מאיתנו, זו יכולה להיות בדרך שלא נוכל לתפוס.
זה כמו שקראנו ספר בכיתה באנגלית, שמדבר על עיר מושלמת, ללא רוע.
כשקראנו עליה, נו, על העיר, היה להם טקס, כל הילדים נהיים בגיל מסוים מאותו יום, עד גיל 12, ואז הם מפסיקים לספור.
למה? כי זה לא חשוב יותר.
הילדים בכיתה לא מצליחים לתפוס את זה, שמישהו שוכח את הגיל שלו, או שלא אכפת להם אחרי גיל 12.
אני הוקסמתי.
אז זה כמוהם, נו, הם, אלה ששם, כי אנחנו כאן.
אם הם יבואו אלינו, למה זה חייב להיות כמו שכולם מדמיינים?
זה יכול להיות הרבה יותר פשוט מזה, או הרבה יותר מסובך.
כי הם שם, ואנחנו כאן.
ואם הם יבואו לכאן? אנחנו נהיה שם?
לעולם לא נדע עד שלא ננסה.
האמונה שלי היא שאנחנו תלויים אחד בקיום של השני,
זה הכי הגיוני, למה? זה פשוט ככה.
כולם מצפים לבואהם, אך גם מפחדים.
ממה יש להם לפחד? הם שם, ואנחנו כאן.
וגם אם הם יבואו, למה שהם דווקא ירצו להרוג את כולנו?
מה המניע שלהם?
קראתי מה כתבתם שם, כשחשבתם שהם שם.
אני ידעתי שהם לא שם, לא כל כך קרוב.
אחרת הם היו עושים מה שאתם עשיתם, לא?
זה הכי הגיוני.
אבל הם לא שם, הם גם לא במקום האחר, הם הרבה יותר רחוק מזה.
אבל אתם מפחדים, מפחדים לצאת ולחפש אותם רחוק.
אבל אף אחד לא מבין, הם שם, ואנחנו כאן.
ולעולם לא נגיע אליהם, אם לא נתאמץ קצת יותר.
כן, אני יודעת שאתם עובדים על זה, אבל בינתיים הם שם, גם עובדים על זה, אך ככל הנראה הם כמונו, עובדים ומחכים.
למה הם מחכים? הם מחכים אליכם, כמוכם.
כמו שאתם מצפים שהם יום אחד פשוט יבואו, גם הם.
והם יושבים ומחכים.
ומחכים.
ומחכים.
וגם אתם עושים את אותו הדבר.
לא, אני לא רוצה לנסות לעשות את זה בעצמי.
תגובה טיפוסית.
אני יודעת שאתם למדתם, אתם חכמים, אתם יודעים מה אתם עושים.
אבל אני פשוט חסרת סבלנות, אני רוצה כבר לפגוש אותם.
בעיקר לקטול את כל מה שאמרו עליהם.
כי אני יודעת שזה לא נכון.
זה לא.
הם לא כאלה.
כי הם שם, ואנחנו כאן.
מי שלא הבין, התכוונתי לחייזרים, כן, אני מאמינה בהם.
נ.ב. הבלוג נכתב ברמה קצת ילדותית כדי שיתאים לנושא.
תחילת לימודים שמחה! בינתיים אנשים סוחבים לי כל היום את התיק... היתרון היחיד בגבס. P:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
