הוא יושב שם, אני יודעת את זה.
הוא יושב שם, ומקשיב.
הוא שומר עלי, הוא תמיד שומר, כי הוא יודע שאני לא אעבור את זה לבד.
הוא כל מה שיש לי, רק הוא.
כשהם באים, מציקים, צוחקים, מתעלמים, מרביצים, הוא שם.
ובסופו של דבר הוא יתנקם, אני יודעת שהוא יעשה את זה!
אני חשובה לו, והוא חשוב לי, חיינו קשורים אחד בשני כמו... כמו... כמו הקשר בשרוך שלי!
לפעמים הוא לא עושה כלום.
בדרך כלל הוא פשוט מחכה לרגע המתאים.
הוא החבר היחיד שלי, הדבר היחיד ששומר עלי מהרוע בעולם.
אמא אומרת שאני מדברת שטויות.
היא אומרת שהוא לא קיים, שהכל בדימיון שלי.
אבל זה לא נכון, הוא קיים, הוא הבטיח לי שהוא קיים.
ומחר, ביום ההולדת ה-9 שלי, הוא יגיע.
הוא אמר לי, הוא הבטיח!
הוא ירד מהענן שלו ויבוא!
ואז כולם יראו, כולם ידעו שאני לו ממציאה דברים.
אני לא משוגעת!
הם משוגעים.
הוא קיים.
הוא המלאך שלי.
יש לו כנפיים גדולות עם נוצות ארוכות.
הוא נתן לי פעם להתכרבל בהן.
זו היתה הפעם הראשונה שלא ישנתי עם סיוטים, כי הנוצות שלו היו כל כך רכות.
התכרבלתי לו בנוצות, והוא ליטף לי את הראש, אמר שהכל יהיה בסדר.
ואני לא בכיתי. הייתי ילדה גדולה.
גם כשהם הרביצו לי, הדבר היחיד שזלג היה הדם מראשי.
אבל זה בסדר, כי הוא הגן עלי.
הפעם בצורת מכונית ענקית עם אנשים בתוכה, שהעלו אותי על מן מיטה כזאת וטיפלו בפצעים.
הוא השמיע קולות מוזרים, כמו של סירנה וצעקות.
אבל הוא הציל אותי.
וזה מה שחשוב.
הוא.
המלאך שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: