Lost in my mind

לא הכרתי אותך. זה מה שעושה את זה אפילו יותר קשה.

הידיעה הזאת שיכול היה להיות לי דוד, אח של אבא.

כל שנה כשאני בוכה בגלל זה מסתכלים עלי בלי להבין.

"לא הכרת אותו בכלל מה את בוכה?"

"איך את יכולה לבכות על מישהו שאפילו לא היה חי כשנולדת?"

"אוי נו היא בטח מחפשת תשומת לב."

אז תנסו להבין. לא להכיר מישהו שהיה אח של אבא שלי,

הבן של סבא וסבתא שלי, הדוד שלי,

זה קשה כמעט כמו לאבד אותו אחרי שמכירים אותו.

מי שמכיר אותו לפחות יצא לו לדבר איתו, לראות אותו.

מי יודע? אולי הוא היה האדם הזה שחסר לי במשפחה,

זה שאני אתחבר איתו ואוכל לדבר איתו על דברים חשובים באמת.

וגם אם לא, אם הייתי מכירה אותו לפחות הייתי יודעת שהוא לא האדם הזה.

זה כל כך מוזר להתגעגע למישהו שלא מכירים.

ובטח עוד יותר מוזר להכיר מישהו שמתגעגע למישהו שהוא לא מכיר,

אבל באמת באמת אני פשוט הייתי רוצה להכיר אותו, יותר מכל דבר אחר בעולם.