|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
קצה חוט
דיברתי עם Rotten, דבר הוביל לדבר, והגעתי למסקנה שאחד הדברים שנראים לי כרגע הכי מרגיעים, בטוחים ומוצלחים- הם מעבר לדירה משלי, לגמרי לבד.
שאלתי את עצמי מה קורץ לי כל כך במעמד הזה, והגעתי במהירות למסקנה הברורה מאליה:
היכולת לעשות מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה וכמה שאני רוצה- בלי אף אחד שידאג, יתערב או יעיר.
זו התחלה מצויינת, זה צעד ראשון שמקרב אותי יותר להבנה הסופית של התחושות שאני מתמודדת איתן בזמן האחרון.
אם כך אני מרגישה, מה זה אומר עליי?
האם אני נתונה יותר מדי תחת ביקורת קפדנית או מעקב?
האם אני משועבדת להרגלים הסודיים שלי, עד כדי כך שקשה לי בלי היכולת לממש אותם 24/7?
האם אינני מצליחה להתנהג כפי שהייתי רוצה באמת, כאשר אני בקירבת אנשים אחרים?
אני רחוקה מאוד מהגעה לתשובה הסופית, אבל כבר הוקל לי.
אני מגיעה למקומות גם בלי נעם, אני לא תלוייה בה יותר. אני אדם עצמאי בתחילת דרכו.
|
נכתב על ידי
זהירות.
,
20/10/2013 23:14
בקטגוריות תובנות חשובות, אובססיות, אוכל, הרס עצמי, התמודדות, התמכרויות, נעם, נזקקות, שאיפות, תהיות קיומיות
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
שאיפות
ישנם לילות טרופים של אחיזה רועדת בקופסת כדורים מבריקה ושיער סתור מזיעה,
וישנם ימים מאושרים בעבודה, עם שתי רגליים יציבות על הקרקע ולב מפעם בגאווה.
הם שואלים מה אעשה בצבא, ואני שואלת- במה אבחר, בחיים או במוות?
האם אבחר לברוח או להתמודד, לבלוע או להקיא?
מימי לא נתקלתי במחווה מקסימה כמו זו שנעם עשתה לי שלשום.
חוויתי תערובת של תדהמה, התרגשות, אושר עילאי, פחד, מבוכה, אורגזמה עילאית, ספק וגאווה.
אני ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד של הטירוף,
ההוויה שלי נחצית לשניים בלי שתינתן לי זכות הבחירה.
אין בריאה ממני באור, ואין חולה ממני בלילה.
|
נכתב על ידי
זהירות.
,
15/10/2013 00:56
בקטגוריות צבא, אובססיות, ברומו של עולם, הרס עצמי, התמודדות, מוות, נעם, עבודה, שאיפות, תהיות קיומיות
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
מטאפורות רטובות
כשהספינה שלך טבעה ואתה תקוע עמוק במים, מרחק אלפי קילומטרים מהחוף, אתה היחיד שיכול לעזור לעצמך כרגע
יש לך- ברוך השם- זוג ידיים וזוג רגליים, ועם זה תסתדר עכשיו כדי להגיע אל החוף
אבל הדרך כל כך ארוכה שאתה חייב למצוא דרך לעודד את עצמך מורלית כדי לא להתייאש
אז מה אתה עושה?
בוחר נקודות ציון בדרך, נגיד איים קטנים או חתיכות שבורות מהספינה
וכל פעם אתה מתרכז רק בהם, משנן בראש שוב ושוב: "רק עד האי הכחול. רק עד אליו וסיימנו"
אין לזה סוף, לקטע. אני רק יודעת שזה קשור לנעם
שזה עוגן שמחזיק אותי, משהו שאני רואה במרחק וחושבת כל שבוע מחדש שהפעם- כשאגיע לשם- זה יהיה סוף המסע
אבל כל פעם הרוח Literally בורחת לי מהמפרשים
אני מגיעה ומתאכזבת
אין סוף ואין נעליים
אני עמוק בתוך אוקיינוס ענק ומזדיין והראש שלה צף בכל מקום ומאכיל אותי בדולוזיות חיוביות
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זהירות.