קטע:ישנו איש עלום שם שמחפש את הכינוי שלי בבלוג פעם אחר פעם...הוא מתעניין בי ותוך כדי מגיב לי תגובות מחפירות(אנא ראו פוסטים קודמים).

כמה סכיזופרני ועצוב הפרט הנ''ל.

ברגעים אלה אני רואה את הסרט ''ההתחלה''.

הוא מתעסק לי עם המוח,אני מניחה שכל אלו שראו אותו מבינים למה כוונתי.

וכמובן,זה מביא אותי לשאילת שאלות פילוסופיות.

מה קיים בין מציאות וחלום?

כולנו יודעים שיש חלומות שבהם אנו מודעים,אי שם,שאנו חולמים

אך עדיין נאחזים בתקווה הקלושה שזו המציאות.

היום חלמתי חלום.

הוא היה מורכב,כמו כל החלומות שאני חולמת לאחרונה.

היה בו חלק אחד,אותו אני זוכרת באור בהיר ורואה לנגד עיני גם עכשיו.

הייתה לי ילדה,בת.והיא הייתה יפיפיה.

אני מתגעגעת ללאחוז אותה בחלומי ולהסתקל על עיניה הרכות.

אני יודעת מי היה האבא,

על אף שלא חלמתי עליו.

אני יודעת מי רציתי שיהיה האבא,ולא רציתי להתעורר.לעולם.

הפוסט הזה נכתב במשך 5 שעות,

וסיימתי את הסרט.הוא מדהים.

הופעתה של אלן פייג' (♥) הוסיפה הרבה..וגם נשיקתה עם ג'וזף גורדון לוויט.

זו אחת הסצנות:

אני אלך להתכונן למתכונת מקוללת בלשון.

רק מחכה לל''ג בעומר.רק מחכה.

עד כאן,

סוזן.