להבטיח לעצמי שזה הוא הלילה האחרון שאני מבלה לבד.

שאתה תאסוף אותי לזרועותייך עם החום הבלתי פוסק שלך ותצמיד אותי קרוב אלייך ותשמור עלי

כמו שאתה תמיד שומר עלי

כאילו שאני הנסיכה הקטנה שלך.רק אני,אין אחרות.

סדרה של הכחשות,

הקבלה היא קשה.

וההתמודדות מול המראה עוד יותר.

אני מרגישה כמו פילגש.

קצת מיוזעת.קצת מלוכלכת

לחזור באמצע הלילה שתויה עם היקי על הצוואר.

לדעת שהוא ממך.

ללחוץ עליו חזק ולהתענג על הכאב.

מחר המצעד.

לראות את ההיא שתקעה לי סכין בגב לפני כמה ימים ולהעמיד פנים שהכל מעולה לא בא בחשבון.

אני רוצה להכות אותה עד זוב דם,

לרסק את הראש שלה על אחד מאותם ביתנים קטנים עם מדבקות צבעוניות,

להוציא את העין השניה שלה,כי את הראשונה כבר דפקו לה,

בקיצור רק דברים טובים.

אין בחורות מהקהילה שאני כן יכולה לסמוך עליהן?

כולן ביצ'יות?

ואני רבתי עם נ'.שוב.בפעם המי יודע כמה.

אני תמיד מוצאת את עצמי באמצע סיטואציה שבה אני צועקת עליה ולא יודעת למה.

יש משהו באופי שלנו שמתנגש,וחזק.

אני צריכה לחלוק איתה חדר,ואני קצת (המון) לא רוצה.

זה יעלה את הזכרונות מאותם ימים בהם היינו זוג,זה יכאיב.

אני לא מסוגלת לפספס את המצעד על אף כל הסיבות הללו.

אני מאוהבת במצעדי ת''א. 3>

מוטב שאחזור ללמוד הסטוריה,

יש לי מתכונת ב' בראשון ובגרות ב19,ואז אללי חופש!!

עד כאן,

סוזן.

עריכה קטנה:מי שהגיב לנ' בבלוג,מי שגילה מי אני,מי שזה לא יהיה-אתה על הזין.לי לא כפת שנ' תקרא פה אז תמשיך לעשות לי פרסומת ולחשוב שזה יפגע.