"ראיתי הכל, שמעתי הכל, שכחתי הכל."
השלבים באבל:
- המשבר הראשוני. מאופיין בצער עמוק ובתחושת אבל.
- המשבר השני. מתרחש במשך מספר חודשים. הכאב עצום, אולי אפילו יותר מאשר בשלב הראשון, שבו הקיפאון שולט.
- שלב התצפית. הזמן שבו עוסקים בהעלאת זכרונות, בניסיון לשמר את "נוכחות" הנפטר בחיינו.
- שלב התפנית. ניסיון להסתגל לחיים ללא האדם שמת. לא כולם מסוגלים לבצע תפנית, אך רבים משתדלים, למרות שאינם שוכחים, כמובן, את הנפטר.
- שלב הוויתור. ויתור על הקשר עם התפקידים שמילא האדם שנפטר.
- שלב עיבוד האבל. יצירת קשר מחודש עם חבריו של הנפטר, החלטה כיצד להנציחו וכיצד זכרונו יישמר במשפחה.
- שלב האינטגרציה. עובדת מותו של היקר לנו הופנמה. אפשר לחשוב עליו ללא כאב חזק. העצב אינו חריף כמו בשלבים הראשונים.
אף אחד לא נפטר אצלי.
אני חושבת שנפטרתי אצל עצמי.
אני מרגישה שוב את הריקנות חסרת הפנים זוחלת אל חיקי.
לרגע התעוררתי,לרגע הוא עורר אצלי את האנושיות.
והרגע תם.
שוב החוסר סימפטיה המוגזם כלפי בני האדם הסובבים אותי חוזר
הכל צפוי.כולם צפויים.
דפוסי התנהגות נלעגים.
ואני מזייפת.
לא מספיקה לי קריאת השכמה פעם בחודש,
אני זקוקה לצילצולים מתמידים.
היש אדם שמסוגל לגרום לי לאתגר מנטלי מתמיד ולא זמני?
לא חושבת.
ממשיכה לשחק עם עצמי,הרי שאני היחידה שמעניינת אותי.
החיים חגים על מסלולם.
אתמול היה ''דיסקו'' שכבתי
אותו ביליתי אני וחבורת האאוטסיידרים שלי בחדר המוזיקה על הגיטרות והתופים.
יום ראשון בגרות בהסט' א.
סיום כיתה י'.
"אין שום דבר חדש מלבד מה שנשכח."
יש לי דמות חדשה להערצה-מארי אנטואנט.
סוזי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חיה על מדף