מרגישה כאילו אני על גג העולם.

לבד.

עוצמת עיניים,שומעת את because של הביטלס.

העולם כל כך יפה כשאני לבד.

פתאום אני רצה,פתאום אכפת לי יותר.

פתאום שירים מרגשים אותי.

פתאום אני מרגישה יותר

ללא חבר,או רעה. באמצע הכיתה כל כך קל להתנתק מכולם,לנגוס בבגט הריק ופשוט zoom out

לעולם לא אבין אנשים,

מדוע מפחדים מבדידות?

מחוסר שייכות?

מדוע מנסים להתאים,להתחבב?

מדוע אני לא.

זאת השאלה האמיתית.

אני מרגישה כמו פסיכולוג וכל העולם- מטופליי.

מהצד.

לבד.