זה מן קטע כזה של שינויים ושל צמתים בחיים: לחשוש. לחשוש שמא הדברים לא יסתדרו, לחשוש מלעשות את הבחירות הנכונות, ומהן הבחירות הנכונות? לחשוש לפסול משהו ובעתיד לדעת שאותו דבר יכל לעבוד בצורה טובה יותר מהדבר שבסופו של דבר בחרתי בו, לחשוש מלהגיע למקום מסוים או לשאול שאלות; לחשוש מלהעיז. אני בן אדם שמעז לעשות דברים הרבה לפני שהוא מאפשר לעצמו לסגת, ואת זה למדתי בדרך הלאו דווקא כיפית או נעימה, אבל ברגע שההבנה מכה- אין מנוס ממנה. ברגע שמבינים שהמציאות היא כזו, ושמה שמוטל על הכף זו הבחירה ולא הפחד, לומדים להסתכל על דברים אחרים. לומדים להבין שאין מוצלח או שגוי, נוח או לא נוח, יפה או מכוער, אלא יש טוב או טוב פחות, נכון או נכון פחות, אמיתי או אמיתי פחות. לומדים להבין שהבחירות שעושים הן נכונות לרגע הזה ושואפים לכך שיהיו נכונות גם לאחר-כך, העיקר הוא שהן טובות, ממשיות ומעשיות כלפי המצב הנתון.
אז י'ב עכשיו, חודש לפני בגרויות החורף, רגע אחרי מלחמה שעצרה את הכל, רגע אחרי להקה שהתפרקה, באמצע משברים בקן, שלושה חודשים לפני מיונים וכחצי שנה לפני שנת שירות, ואני
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
