"גם האגרוף היה פעם כף יד פתוחה ואצבעות."

הבטחתי לעצמי שאני לא אכתוב פוסט קיטשי וגם לא פוסט מדוכא, אז איפושהו באמצע באתי ליום הולדת הזה, ל"חוקילדת" כמו שאוהבים לקרוא לכך חבריי, ללא ציפיות כלל ולא בניתי מצברוח מיוחד ולא כיוונתי למשהו מיוחד מלבד מפגש מחזור של כ ל בני המשפחה שעם כמה שגרים קרוב לא התראו חודשים על גבי חודשים.

אז הנה זה, החוקילדת שלי, שלא נחגגת בשום צורה מיוחדת וגם לא עם חברים ("ורגע, אם אני אגיע אלייך, נכון שאני אוכל לישון אצלך? -כמובן מהממת, קבעת עם מישהו?; לא, סתם חשבתי לבוא לעשות שמח" אחח כפרעליה), כי משנה לשנה משום מה היום הזה הולך ומאבד מהמשמעות שלו.

אבל המתנה היא אותה מתנה והיא מתקבלת אך ורק בברכה וכיף: