עיר הקודש. מרכז העיר. חיים על הרחוב ובתוכו. מים עמוקים. שבועיים רציפים. אין בית. יש בית בטלפון. סבתא. סבתא מתקשרת לייעץ ולשאול מה נשמע. אמא. אמא מתקשרת ושואלת למה ב11 בערב אני עדיין לא מרימה שיחה. אמא. אמא אומרת שאני פתאום חסרה לה ושבבית בלאגן שאני לא רוצה לראות. אז למה לחזור פתאום? חוזרים לסבתא. לבלינצ'ס, לשנ"צ הצהריים. קן. רכז. רכז קן. חניכים ומעגלים ושיחות טלפונים. פעולות. הילדים נבלעים ונעלמים להם בחריצי היום כשהוא מתחיל להחשיך. פחמימות. מלפפונים. קטשופ בשפע. ארוחות מאוחרות. השעה אחת עשרה וצי והזמן מתקתק. מתי צ'ופרים? הם יהיו בכלל? שיחות טלפון להורים. "שלום" "כן" "אני בטוחה, אני מבינה הכל" "אין בעיה ללוות את הילד". קנית יקרות. לילות קצרים. אפס שעות תשינה וחזיה על הבוקר. לנקות מקלחותת. לקרצף, לשפשף, לנשום, לתת יריקה ושפשוף קל. קווץ' בטוסטר. לחמניות ממאפה נאמן. עיניים עצומות לרווחה. שחמט בסלון. צעקות בסלון. ראה תלויה במסדרון הכניסה. מבואה מבולגנת. אפס קניות. אפס כסף נסיעות. 12 בני גרעין. מקלחת מלוכלכת אחת. אחד עד מתי. שלושה שירותים. שלושה ריחנים. מטאטא אוסף שערות. נשירה מטומטמת. כמה אפשר? כמה עוד? קניות אחת לשבוע, בית אחת לשלוש. מיטה אחת למעלה וממול אחת שזקוקה לדיסק חשמלי. רגליים יבשות. גוף מתייבש. אפס בגדים ארוכים. יותר מדי חולצות כחולות. תיק אחד שמתחיל להיקרע. יומן אחד לא משומש. מחברת הדרכה מבולגנת. בלאגן. שינוי. חיים מבוגרים. אבא. אבא מתקשר לשאול אם המייל נשלח. לא, לא נשלח. אבא אוהב ומתגעגע. "מתי את חוזרת מחר ולאן?" "לאן צריך" "לסבתא" "אז לסבתא, בשתיים" והשיחה מתנתקת. קערת ריזוטו וכרוב בסויה. מצעי בראץ וגב תפוס. לוח מגנט שעוד רגע נהרס. כביסה במכונה נוטפת עם בעיה בצנרת. קירות שצריך לצבוע. שפע עגילים. לא באמת. מעט עגילים. שורש אחד. עייפות אחת גדולה עוד יותר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
