עבור חיילי גדוד בזלת (גדוד 50), פלוגות בני הגרעינים:
היי חייל.
ימים קשים עוברים עלייך, עיניים טרודות והראש מצקצק כמו מטען חומר נפץ
שעוד רגע יתפוצץ מרוב דאגה ופחד. הדם רועם ומורגש לאורך כל פעימה, כל צעד
כמו ברק בלב סערה. קח לעצמך חייל כל שתצטרך- החל מנשק ותחמושת וכלה באהבה
וחמלה, וצעד בגאון להילחם עבור האמונה שהעולם מסוגל להיות טוב יותר ושהוא
יכול וצריך להיות אחר.
אני יודעת שהזמנים קשים ושהכל נראה הבל הבלים וכאוב נורא של גוג ומגוג, אני יודעת שעוד רגע ואתה לא מוצא את עצמך מרוב חוסר אונים
אבל אנחנו במלחמה. מלחמה. אמיתי כזאת עם הרוגים ועם בכי ועם התפרקויות ועם
אנשים שיוצאים לקרב, והלוואי שהייתי יכולה לוותר על ה"אבל" והלוואי שלא
הייתם צריכים לעשות את זה ולהיות בזה; הלוואי שהכל היה אחרת. כרגע נעשה הכי
טוב שלנו כלפיכם בשביל שיהיה טיפה יותר קל. בשביל שהלילה יהיה טיפה יותר
קל. בין אם זה בלהגיד שמדינה שלמה מתייצבת או להגיב שתנועה שלמה מתייצבת
גאה, מאמינה, סומכת מפחדת עליך, מפחדת עליכם. יותר מהכל מקווה שאתם יודעים
וזוכרים עבור מה אתם נלחמים. שהיכולת שלכם לראות אור בתוך החושך, הצער,
הכאב, האובדן היא היכולת לגרום לעולם האכזר להביע טיפת חמלה ואמונה בכם,
אמונה באדם.
אני באמת דואגת
לכל אחד ואחד מכם אישית ויחד איתי גם האימהות והאבות, החברים, המשפחה, בני
ובנות הגרעין שלכם, המדריכים והמדריכות שלכם, החניכים שלכם. בני הגרעין שלי
שעוד רגע יתגייסו להיות בדיוק כמוכם ובני ובנות המשלחת הנכנסת שאתם תהוו
להם את הדוגמא הכי אישית. הם, הם ממשיכי דרכנו ודרכם.
אנחנו כאן כגב
איתן להגיד שאנחנו לא שוכחים וששום דבר לא לשוא, לא רק הלחימה שלכם בשביל
הפסקת הטרור אלא גם כל מה שעשיתם לפני. אני כאן להגיד שאנחנו מוקירים את
המעשה שלכם, מאמינים בכם לנצח ובמיוחד עכשיו מוכנים לעשות המון.
הימים קשים חייל,
אנחנו כאן.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
