"גם האגרוף היה פעם כף יד פתוחה ואצבעות."

היום כשישבנו למפגש גרעין עם המדריכה שלנו בלב עזריאלי זה הרגיש קצת מוזר ואחר. שבועיים לפני גיוס, יומיים אחרי השנת-שירות והפער לאיטו מתחיל להופיע ברמה כזו או אחרת. מצד אחד זה מאוד מרגש, מצד שני הכל מלא בחששות ובמקביל הכל קצת באויר ולא ברור. בא לי להתגייס וזה משהו שאני מחכה לו כבר, ובמקביל גם יש לי קצות פתוחים שנשארו לי מהשנה האחרונה ואני לא באמת מצליחה למצוא את עצמי ביום-יום ה"חופשי" שלי.

אחד הדברים שנתבקשנו לעשות בשיחה היום זה לבחור מילה שתלך איתנו לשירות הצבאי. מילה אחת שתהווה סמל לרגעים הקשים ולרגעי המשבר והחוסר וודאות, שתיתן תוקף לבחירה הזו בגרעין בנח"ל. מילה שתהיה לנקודת המפנה ברגעים בהם השיחה לא מתאפשרת ואין לה את המרחב להתקיים. לפני כחודשיים עשיתי קעקוע של המילה Loyalty על כתף שמאל. L היא בעצם מפתח סול והשאר בכתב מחובר. ברגע שעשיתי את זה הגרעין הריץ עלי דאחקה של השיר ROYALS של לורד וכולם בבית היו קוראים לי רויאל. במחשבה ראשונה חשבתי על לוילטי אבל אז בחרתי ברויאל בדיוק בגלל הסיפור שמאחורי. הבן צות שלי היה תמיד שר לי אותו, ככה סתם משום מקום, כשהיה צריך לקרוא לי או כשהייתי עוברת לידו או כשסתם הייתי מתקשרת. מעניין החיבור שיש לנו למילים והמשמעות שמילה אחת יכולה לקבל מתוך רגעי צחוק וכיף, ולא בהכרח פחד וכאב.

אז כן

כי הם מצויינים ממש ומגיע להם