its too late to apologize

אהבה.. יכולה להוציא אנשים מגדרם, ולריב עם חבריהם.

אהבה.. כל כך אכזרית, בגללה אנשים נפגעים, בוכים, מאוכזבים,

בדיכאון.. אהבה..

אני מקנאה באנשים שהאהבה מסתדרת להם..

שמי שהם אוהבים אוהב אותם.. ,

למה אצלי זה לא ככה?

למה אצלי זה חייב להיות אחרת?

למה אני לא מסוג האנשים שואהבת מישהו והוא לא מתייחס,

למה אצלי האהבה לא מסתדרת,
למה אצלי זה שונה?

למה אצלי זה חייב להיות אחרת? פשוט למה? 

כן תמיד אומרים לי.. גודל הציפייה כגודל האכזבה..

אבל.. אם אין לך רגשות כלפייה.. אל תגרום לה לחשוב ולהרגיש שיש.

אוף התאהבתי קשות. ומי שאני אוהבת לא מתייחס,

ואין לי מושג מה לעשות. מה לעשות ?

עוד שלושה ימים יומולדת. המתנה הכי גדולה שיכולתי לבקש,

היא שתהיה כאן לצידי. שתהיה כאן איתי. ביחד. רק שנינו.

פשוט לפרוק הכל ברגע האמת. לפרוק את העצבים. להוציא את כל מה שיש לי.

בא לי שק איגרוף ולחבוט בו כל כך חזק ולדמיין שאתה שם! 

למה החיים כאלה מסובכים? מה עשיתי שמגיע לי? אני פשוט לא יכולה יותר!

אני אפילו לא יכולה לפרוק ולכתוב הכל! המצב כל כך מסובך שהגיע לרמות שאי אפשר אפילו לתאר אותו,

לספר אותו למישהו. לכל אחד. לא משנה מי זה יהיה. אף אחד לא יבין אותי. בחיים לא אמצע אדם כזה.

פשוט בא לי להסתגר בתוך עצמי, לבד בעולם טוב יותר.  בתוך עולם ורוד. חבל שאין כזה באמת.

עוד חמישה ימים יומולדת. ממש כיף. בשבוע של היומולדת הכל לא הולך לי טוב. ובא לי למות. אוף.

אני לא יכולה יותר. אני פשוט מפלצת אוקיי? זה מה שחושבים עליי נכון? אני לא מספיק טובה,

אני לא מספיק יפה, לא מספיק מוכשרת. אפילו לא נערה רגילה. אני שונה וטוב לי כך, חבל שאחרים

לא רואים את זה. אינעל העולם. 

- האנונימית -

הכל השתנה.. פשוט הבנתי שאין לי סיכוי עם אותו הבחור, הרי למה שהוא ישים עליי?

הרי איך ניפגש? הרי איך הכל יכול לקרות בעצם, פשוט איך?

הכל פשוט נגמר, הבנתי שהוא גר רחוק ואנחנו בקושי מכירים, הבנתי  שהשבטים שלנו מרוחקים, שהלבבות שלנו מרוחקים מיידי מכדי להיות מאוחדים.

הבנתי פשוט הכל... הכל חזר לפסים עד שהבנתי שהאהבה לא רחוקה. היא אחרת אבל היא עוד תגיע.

לפני כמה ימים הוזמנתי למסיבה של הידיד הכי טוב שלי ובאוטובוס בהסעה אמא של ילד ממש חמוד אני מכירה אמרה לי שלום,

לא ידעתי מאיפה זה הגיע, אבל המשכתי כרגיל והתאהבתי בו. לקח לי זמן קצר לחשוב אם זה אמיתי, אם זה לא סתם, אם זה אפשרי.

וכן זה אפשרי, כי אנחנו קרובים, לא מרוחקים אחד מהשני. ונראה לי שהוא מחבב אותי, ואני גם קצת אותו.

אבל מכאן.. לאן אני מתקדמת? מה לעשות? בינתיים הדבר היחידי שהחלטתי לעשות בעניין לספר את זה לידיד הכי טוב שלי,

שאניא מספרת לו הכל ובמקרה הוא גם החבר הכי טוב של הילד שאני מחבבת.. מעניין איך הוא יגיב.

אני ממש רוצה שנהפוך לחברים אני ואותו הילד, כבר חושבת על זה תקופה דיי ארוכה.. אני מקווה שזה באמת ייקרה,

ולא סתם יחלוף ואני פתאום אבין שהכל סתם לא מציאותי ולא הגיוני ולא יכול בכלל לקרות.

אני אשמח לתגובות למרות שבטח זה לא ממש מעניין מישהו לקרוא את כל הפוסט הארוך הזה..

אבל בכל מקרה, רציתי לאחל לכולם צום קל וגמר חתימה טובה. שתהיה לכולם שנה מדהימה ושמחה.

-האנונימית-