איזה ערב מחורבן

לא יודעת אם להגיד לעצמי שתכלס לא באמת רציתי להיות שם 

או שאני ממש מאוכזבת ומבואסת שלאף אחת לא היה אכפת

המון מחשבות רצות לי בראש 

דמיינתי כמה דרכים בה המציאות יכלה להתפתל אותן רציתי

כל דרך חוץ ממה שקרה היום

אבל לא, 

זה מה יש

וצריך להתמודד

אבל מה עושים כשלא רוצים להתמודד אבל גם לא יכולים להמשיך עם המצב הזה? 

רוצה רק להעלם לאיזה שנה שיעבור הצבא ואני אצא מהבית קצת ואכיר אנשים חדשים ואשתחרר מעצמי ומכל הדברים שמגבילים אותי כאן

ובכל זה אני בכלל רוצה לאהוב נשים.

ורוצה להצליח להודות בזה בפני עצמי באופן מלא.

ובעיקר בעיקר רוצה משהו שיסיח את דעתי

או מישהו או מישהי או מישהם