מרגישה שהפרק בחיים שלי של להיות חלק מהגרעין הגיע לסיומו
לא הלכתי לסמינר שזה לא משהו שקרה אי פעם
תמיד הייתי בכל הסמינרים מהתחלה ועד הסוף
הפעם לא היה לי איך לחזור וכתבתי בקבוצת ווצאפ שאני לא אגיע בגלל זה וזה לא הזיז לאף אחד ויותר מזה אחד מהגרעין כתב שניה אחרי ההודעה שלי "מה אוכלים בסמינר?" שזה שיא הזלזול
בקיצור
עם הימים שעברו
היו לי כלמיני רגעים קטנים שעלו לי הסברים למה אני לא רוצה ללכת לפרק משימה ולמה אני לא רוצה להמשיך בגרעין
זה לא זה
זה גרעין של חברים לא גרעין של אנשים שמחזיקים ביחד באותו רעיון ורוצים להנחיל אותו בינם לבין עצמם ולהעביר את זה הלאה לסביבה שלהם
פעם פחדתי לפספס משהו שקורה בגרעין
היה לי FOMO- fear of missing out
עכשיו זה קצת עבר לי
הבנתי שכשאני חלק מהגרעין זה מנציח את ההרגשה שלי של להיות בתוך קבוצה אבל לא להרגיש חלק ממנה
להרגיש בחוץ כזה, שאין לי את האנשים שלי בקבוצה
ולעומת זאת יש את הבנות בדירה שמראות לי שאני בתור בתאדם יכולה להיות במקום שונה לגמרי כשהאנשים משתנים
בגרעין הכל מושרש מידי כבר וזה יהיה מאמץ כמעט בלתי אפשרי כדי לשנות את זה
כבר אין לי את הצורך להוכיח לאנשים בגרעין שאני לא איך שהם רואים אותי ושאני כן טובה בשבילם ושהם טועים ומפסידים אותי עד עכשיו
זה היה קשה לצאת מכל ההרגשות האלה ולהבין את כל אלה
וזה עדיין לא נגמר, התהליך הזה יימשך עוד קצת זמן
ביחד עם אשכרה לעשות את ההחלטה וביחד עם החיבוקים והאהבה שאקבל בדירה אני אתרפא מהפחדים והתחושות שמקטינות אותי
אמנם אהבתי מאוד להיות חלק מהגרעין וללמוד ביחד דברים חדשים אבל זה לא היה שווה את המחיר של הלבד בהפסקות או החוסר סבלנות לאנשים מסויימים כי זה לא מי שאני
אז התחלנו משהו חדש מעכשיו, אחרי שהבנתי מה אני רוצה וקיבלתי את ההחלטה
עכשיו אני מקד את האנרגיה שלי בהחלטה שקיבלתי ולא בלנסות ולקבל החלטה
תקופה חדשה וזה בדיוק בזמן גם ל2017 וואלה איזה קטע יאצ נחמד יופי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
