מרגישה שהפרק בחיים שלי של להיות חלק מהגרעין הגיע לסיומו

לא הלכתי לסמינר שזה לא משהו שקרה אי פעם

תמיד הייתי בכל הסמינרים מהתחלה ועד הסוף

הפעם לא היה לי איך לחזור וכתבתי בקבוצת ווצאפ שאני לא אגיע בגלל זה וזה לא הזיז לאף אחד ויותר מזה אחד מהגרעין כתב שניה אחרי ההודעה שלי "מה אוכלים בסמינר?" שזה שיא הזלזול

בקיצור

עם הימים שעברו 

היו לי כלמיני רגעים קטנים שעלו לי הסברים למה אני לא רוצה ללכת לפרק משימה ולמה אני לא רוצה להמשיך בגרעין

זה לא זה

זה גרעין של חברים לא גרעין של אנשים שמחזיקים ביחד באותו רעיון ורוצים להנחיל אותו בינם לבין עצמם ולהעביר את זה הלאה לסביבה שלהם

פעם פחדתי לפספס משהו שקורה בגרעין

היה לי FOMO- fear of missing out

עכשיו זה קצת עבר לי 

הבנתי שכשאני חלק מהגרעין זה מנציח את ההרגשה שלי של להיות בתוך קבוצה אבל לא להרגיש חלק ממנה

להרגיש בחוץ כזה, שאין לי את האנשים שלי בקבוצה

ולעומת זאת יש את הבנות בדירה שמראות לי שאני בתור בתאדם יכולה להיות במקום שונה לגמרי כשהאנשים משתנים

בגרעין הכל מושרש מידי כבר וזה יהיה מאמץ כמעט בלתי אפשרי כדי לשנות את זה

כבר אין לי את הצורך להוכיח לאנשים בגרעין שאני לא איך שהם רואים אותי ושאני כן טובה בשבילם ושהם טועים ומפסידים אותי עד עכשיו

זה היה קשה לצאת מכל ההרגשות האלה ולהבין את כל אלה

וזה עדיין לא נגמר, התהליך הזה יימשך עוד קצת זמן

ביחד עם אשכרה לעשות את ההחלטה וביחד עם החיבוקים והאהבה שאקבל בדירה אני אתרפא מהפחדים והתחושות שמקטינות אותי

אמנם אהבתי מאוד להיות חלק מהגרעין וללמוד ביחד דברים חדשים אבל זה לא היה שווה את המחיר של הלבד בהפסקות או החוסר סבלנות לאנשים מסויימים כי זה לא מי שאני

אז התחלנו משהו חדש מעכשיו, אחרי שהבנתי מה אני רוצה וקיבלתי את ההחלטה

עכשיו אני מקד את האנרגיה שלי בהחלטה שקיבלתי ולא בלנסות ולקבל החלטה

תקופה חדשה וזה בדיוק בזמן גם ל2017 וואלה איזה קטע יאצ נחמד יופי 

הייתי רוצה שיהיה לי הרכב נחמד שנעשה חזרות ביחד וניצור מוסיקה בכל מיני סגנונות

אני אוהבת לשיר ביחד עם שותפים וליצור משהו משותף בהרמוניה וחיבור ובהרגשה שאנחנו עושים משהו חדש שמתקיים מהחיבור של כולנו, ושאנחנו נותנים לבפנים שלנו לצאת החוצה

שאנחנו מהווים מקום בטוח אחד לשני שאפשר ליצור בו במוסיקה כל רגש שרוצים 

ולהרגיש את האמת נוצרת בנינו

כתבתי פוסט לפני איז המכה ימים ולא העלתי כי לא היה לי אינטרנט אז מי שרוצה לקרוא אותו קודם כדי שזה יהיה לפי הסדר הכרונולוגי מוזמן לרדת קצת למטה בפוסט 

מרגיש לי נהדר בדירה עם הבנות החדשה

הבנתי שסיוו לא בקטע של נשים

הבנתי גם שיש מצב שאני סתם נמשכתי כי אני לא רגילה שמקבלים אותי ככה בקלות, אני די בתאדם מתוסבך שקשה איתי על ההתחלה

אז הכל הסתדר ותכלס הכי כיף לי כי אכפת להן באמת

הן כמו הגרעין הקטן שלי

ובנושא הזה לא נראה לי שאני אצא לפרק משימה

נוח לי בדירה, אלה הבנות שאני רוצה לחיות איתן

ומצד שני כשאני חושבת על לחזור לגור עם הגרעין אני באיזה שהוא מקום מתמלאת בנורות אזהרה שמזכירות לי את כל מה שקשה ורע

יש מצב פשוט שאני לא בנויה לחיות בקבוצה כזאת גדולה עם כלכך הרבה אנשים

אני די בייתית, כלומר, אני לא אוהבת כשיש מסביבי המולה זה גורם לי להתכנס בתוך עצמי ולא להפריע להמולה להמשיך בשלה ולפעמים מוציאה איזה משפט עקרוני וחזק שיכול לעבן אנשים שלא באמת מכירים אותי

ותכלס אני מתלבטת על זה די הרבה וכל פעם מגיעה לאותה מסקנה שאני צריכה לפרוש
הסיבות היחידות שלי להמשיך זה 1. עפולה איפה שנאי אעשה את הפרק משימה זה קרוב יותר לבית מאשר רמלה 2. שתי בנות מהגרעין שגרתי איתן במשך חודשיים בתור מורה חיילת ונורא היה לי כיף (לא באותה רמה כמו עכשיו) 3. הרעיון של חיי גרעין והחלופה הזאת למסלול חיים הרגיל נורא מתאימה לאידיאלית שבי 4. אני מפחדת להתנוון מבחינה מחשבתית אם אני אצא מהגרעין כי אנחנו מדברים ומתעסקים במלא נושאים שלא קיימים כמעט בשום מקום אחר

ועכשיו לפוסט הקודם: 

כשהראש שלי בבלאגן רגשי או ארגוני הידיים שלי ישר נמשכות אל המקלדת

ואם אין מקלדת אז אל דף ועט

שמתי לב שכשאני מתחילה משהו חדש אני משתדלת לעשות שיהיה כמה שיותר נקי ומסודר מסביבי. משתדלת לעשות את כל מה שאני עושה באופן יסודי ומנסה לעקוב אחרי עצמי ולכתוב כל דבר קטן כדי לא לשכוח

אני מניחה שזה מנגנון שבניתי לעצמי כדי לא להרגיש כמו שהרגשתי כשהייתי קטנה יותר
לא ידעתי מה הולך מסביבי, לא הבנתי את העולם שמסביבי כי הייתי כלכך מופנמת כלכך לא מחוברת למה שקורה
לא יכולה להגיד שכבר לגמרי התחברתי נראלי שבאיזה שהוא מקום זה יישאר ככה לנצח
אז בניתי לי שיטה שתעזור לי להסתגל אל הסביבה קצת יותר בקלות
וגם שתעזור לי קצת לצאת מהבועה שלי

די טוב לי בדירה עם הבנות החדשות, במיוחד עם סיוון וגם עם ליהי
אני די אוהבת את סיוון, היא מצחיקה ויותר מזה היא צוחקת ממני ואנחנו די מסונכרנות וחושבות ותו דבר באותה צורה, היא נראית לי בחורה מאוד רגישה ושיודעת לשים לב לסביבה שלה ותמיד לידה אני מרגישה ממש טוב וצוחקת ושמחה
נראלי, ואני כבר כמה פעמים כותבת ומוחקת וכותבת ומוחקת, שאני קצת רוצה אותה.

ובדיוק בגלל זה אני ממש מנסה לא ליפול לתוך זה
כי תמיד כשאני עושה את זה הדברים קורים די מהר ואז גם נגמרים די מהר

ואיתה זה שונה כי אנחנו גרות בחד אז פחות אידיאלי שיקרה משהו

וכל זה קורה במצב בו אני בכלל לא בטוחה אם היא בקטע של בנות או בנים או שניהם או מה

אז אני נותנת לעצמי לצחוק ולעשות כיף ולהנות ובו זמנית גם מנסה לדחוק הצידה מחשבות שכרגע לא יעשו שום טוב לסיטואציה, אולי בעתיד אחרי שאני אכיר את הבנות יותר לעומק ואני אדע מי הן ליותר מיומיים שלושה

ולסיכום התקופה האחרונה- אני ממש רוצה לחשוב על דברים הרבה פחות

Overthinking  זה תכונה ממש מעייפת אבל גם יש בה הרבה פיכחות ויופי, צריך למצוא את האיזון

כמו כל דבר בחיים..

הלכנו לראות סרט

לא עשינו יותר מזה

ובסוף גם דנה לא באה - היא לא הספיקה להתארגן כי בדיוק סיימה את השיעור הפרטי

ראינו סרט מאוד מיוחד

'סארו'

ריגש אותי כלכך 

מבוסס על סיפור אמיתי

שונה מהרבה סרטים שראיתי לאחרונה

אני מניחה שהוא נגע לי כלכך כי היו מעורבים פה חיים של ילדים קטנים

ואני, ישלי חולשה לילדים

כלכך הרבה פעמים בחיים כבר חשבתי על כמה שאני רוצה ילד וכמה שאני רוצה לגדל אותו ולחנך אותו שיהיה בנאדם טוב

ילדים מבחינתי ומבחינת איך שאני רואה אותם הם גוש של טוהר פגיע ומדהים שמשקף את המציאות שהם חיים בתוכה, הם הפתח של עולם המבוגרים הסגור והקשה אל חשיבה אחרת פתוחה וכנה ופשוטה

ממליצה בחום ללכת לראות את הסרט בלי לחכות

איזה ערב מחורבן

לא יודעת אם להגיד לעצמי שתכלס לא באמת רציתי להיות שם 

או שאני ממש מאוכזבת ומבואסת שלאף אחת לא היה אכפת

המון מחשבות רצות לי בראש 

דמיינתי כמה דרכים בה המציאות יכלה להתפתל אותן רציתי

כל דרך חוץ ממה שקרה היום

אבל לא, 

זה מה יש

וצריך להתמודד

אבל מה עושים כשלא רוצים להתמודד אבל גם לא יכולים להמשיך עם המצב הזה? 

רוצה רק להעלם לאיזה שנה שיעבור הצבא ואני אצא מהבית קצת ואכיר אנשים חדשים ואשתחרר מעצמי ומכל הדברים שמגבילים אותי כאן

ובכל זה אני בכלל רוצה לאהוב נשים.

ורוצה להצליח להודות בזה בפני עצמי באופן מלא.

ובעיקר בעיקר רוצה משהו שיסיח את דעתי

או מישהו או מישהי או מישהם

במצב רוח לדבר עם אנשים

היום בעבודה הגיעו שולחן שכמה מהם היו כבדי שמיעה

בקיצור הם עשו כולם את אותה הסדנא וזה היה מעולה ככה שאני לא אסתבך וזה יהיה יותר כיף להם כי אני אוכל יותר להיות לרשותם במקום להסתבך

אז נתתי להם מדבקות שיכתבו את השם שלהם וישימו על התבנית 

ואז קלטתי שאחד מהם כתב על מדבקת אחת תתקשרי אליי! ועל השנייה את השם שלו ומס' 

זה די הצחיק אותי

החמיא לי אבל תכלס הוא לא היה מושך יותר מידי

ואני אמרתי לעצמי שאחרי האקס הלא מושך שהיה לי 

כל אחד שיהיה לי בתקופה הקרובה עד לחבר הבא כולל יהיה מישהו חתיך ולא אשכנזי 

לא מתוך גזענות חלילה חחח

סתם לגוון קצת

שבוע הבא אני יוצאת לגדנע עם החניכים שלי ובתור מלווה אין לי תפקיד נרחב מידי, כמובן שלאן שאפשר אני אצטרף אליהם

אבל צפוי לי שבוע בלי תעסוקה ועם המון המון זמן פנוי

אז התחלתי את ההכנות והורדתי כמה סרטים שנראו לי מעניינים ישנים וחדשים שאני אראה במהלך השבוע

אמאמהההה פתאום קלטתי שבכל מה שקשור לסרטים של מארוול יש לי מזה בלאגן רציני

אז אמרתי לעצמי - הופה הנה ההזדמנות לעשות סדר בהכל ולראות את הסרטים מההתחלה עד הסוף לפי התקדמות העלילה

ומפה לשם יש לי איזה 40 סרטים במחשב רק מחכים שאני אראה אותם :)

עוד מעט יש לי רגילה

מקווה לנצל אותה כמו שצריך

ביומיים הראשונים אני אסע אל חברה באשדוד שגם בחופש

זאת שהייתה אצלי ברגילה הקודמת 

אני גם אקנה פלאפון חדש

ופה המקום שלכם לעזור לי 

אני לא כזה מבינה בפלאפונים אז אח שלי גם עזר לי והמליץ על Xiomi Redmi 3 Pro 

מה שאני מחפשת בפלאפון זה שיהיה בו:

-מקום למוסיקה

-מצלמה לא חייב באיכות הכי טובה שיש אבל כן שיהיה משהו בציון 0 ל10 אז 7

-שלא נשבר ונהרס בקלות, כי איך נגיד את זה.. אני לא בנאדם כלכך עדין.. חחח

-מחיר לא יותר מ1000 כמה שפחות יותר טוב

אם יש לכם רעיון לפלאפון שמתאים מוזמנים להציע :)

בנושא אחר

כבר שבוע שני שרצף שאני לא יוצאת בשישי

באסה ממש

הבנתי היום שהחברה שלי אז היא די אגואיסטית ושמה את עצמה במרכז וקודם מתחשבת רק בעצמה ואם יתאים לה אז תתחשב גם בי

חברה אחרת שסיפרתי לה עליה אמרה לי להיזהר מזה ושזה יקרה 

חשבתי שהיא תתנהג אחרת אבל חשבתי לא נכון

חבל

אני מחכה כבר לסיים צבא ולעבור מסגרות למקומות אחרים להכיר אנשים חדשים חברות חדשות סביבה חדשה וקצת יותר צעירה וזורמת ולא רק חברות שבקושי נפגשות כי תכלס החברות בנינו היא לא אמיתית

לפעמים הייתי רוצה לא לחשוב כלכך עמוק זה יכול להיות מתיש בשלב מסוים

תחושה מלנכולית

כל שיר שאני שומעת נשמע לי עצוב 

תקופה עצובה קצת

מרגישה לבד וזה לא כלכך כיף

מרגישה את המחסור במישהו הזה לדבר איתו כל יום ולהתגעגע ולהיפגש בסוף שבוע והחיבוק..