אספתי את כל היופי* לכאן

2016, לפני 12 חודשים ביקשתי ממך להיות טובה אלי. רק שבזמנו, לא ידעתי מה זה באמת אומר, בקשה שכזאת.  

טוב זה לא קל, כי קל זה מנוון. טוב זה מאתגר, טוב זה מעניין, טוב זה מפעיל את כל הרגשות בו זמנית. טוב זה לדעת שאתה חי ולהעריך (או לפחות לנסות) את כל מה שמגיע בדרך. 

2016, היית אחת השנים האתגריות ביותר שעברתי בחיי. היית מערבולת סוחפת ומעוררת ובאמת - התעוררתי.

כשביקשתי ממך להיות טובה אלי, שנה יקרה, לא ידעתי מה אני מבקשת, ולכן היו רגעים שסבלתי נורא. היו רגעים שהגוף לא עמד בקצב של המחשבות ולא בקצב של הלב, אבל כל רגע כזה רק קידם אותי יותר למקום שבו אני רוצה להיות. 

עם כל רגע של ספק, של כאב, של פחד נורא, הגיע אחריו גל של כיוון נכון. גל של ״הכל בסדר״ - והשנה באמת האמנתי לביטוי הזה. כי הכל בסדר, באמת בסדר. אני היום נכנסת לאיזור נפשי שהוא כל כך שלם, שאם הייתם שואלים אותי עליו לפני שנתיים הייתי צוחקת ממש וזורקת את ההערה הצינית הראשונה שעולה לי ברפלקס, וזה מה שמשאיר אותי במסלול הנכון. שינוי, התקדמות, מיינדסט אחר. זה לא אומר לא להיות אתה, זה אומר להתפתח לאישיות מורכבת יותר, מלאה יותר, רבדים ועוד רבדים, ולגלות שיש ״אתה״ גם במקומות חדשים. ולהכיר אותך. לשבת עם עצמך על כוס תה בבית קפה וללכת עם עצמך לסרט זה מהדברים החשובים ביותר שעשיתי השנה - כמה שזה פשוט. כי כמה שהיו דברים גדולים ומרשימים השנה, רובם לא ישבו לי נכון ולפעמים לא הייתי אני. אנחנו אנחנו בדברים הקטנים, בפשטות. 

תודה לך שהיית. 

2017, ממך אני לא מבקשת כלום. לא יהיו כאן הבטחות להיות בן אדם טוב יותר ולמצוא יותר חברים ושתסדרי לי בן זוג. 

השנה אני רוצה רק להמשיך במסע וטו דו מיי בסט. אני מרגישה מוכנה לכל מה שתשימי לי בדרך, בידיעה חזקה שלא תשימי משהו שאני לא יכולה לעבור. בידיעה חזקה שאת המציאות אנחנו יוצרים והכל נופל למקום והמפתח זה להיות נחמד. בידיעה חזקה שהכל, באמת, יהיה בסדר.