אספתי את כל היופי* לכאן

להוריד את הרגל מהגז

לתת לחיים לזרום ולקבל את חוסר השליטה

לזכור שכל הנעשה הוא לטובה

לתת לך לבוא בזמנך

ברכות

באהבה

ועדיין להראות שאני רוצה

"כי אם אנחנו רוצים אז זה יקרה", שמעתי אותך אומר חצי לי חצי לך

להרגיש אם אני רוצה

לתת לרגש להוביל ולא למחשבות

לא משנה כמה יפה הן מנוסחות

בחג אני אוהבת לשבת במרפסת של סבתא, בזמן הזה שכולם פורשים לסלון מפוצצים ומרוצים, ולהציץ לבתים של אחרים

כולם לבושים בלבן, ילדים משחקים בגינה, מזמורים שבית אחד רק מתחיל והשני כבר מסיים.

אני לוקחת את כולם איתי בחיפושים אחר האפיקומן אחרי שנים שזנחנו את המסורת - גדלנו, קצת לפני צבא-קצת לפני שחרור-קצת לפני חתונה, אז כולנו מכירים את מקומות המחבוא הצפויים, ואכן מוצאים ודי מהר.

אבל באותן השניות היינו חסרי גיל.

היינו הילדים שפעם היו החברים הכי טובים,

הילדים שלוקחים את החיפוש אחר האפיקומן ממש ברצינות.

מחר אצא מהנוחות ואלבש את בגד הים שמצאתי היום במגירה, בדקה התשעים, ואסע עם החברים לחוף.

עברו 16 חודשים מאז הפעם האחרונה שהייתי בים (וגם אז, זה היה בקור והיינו עם סוודרים)

ואני חייבת להודות שאני לחוצה/מתרגשת/חוששת/רוצה להיות גיבורה בפני עצמי

רוצה להביס את השדים שגידלתי ורוממתי 18 (בקרוב 19) שנים. 

אם זה מאתגר אותך

זה משנה לך

זה משנה אותך.

ולכן, יהיה בסדר.