אספתי את כל היופי* לכאן

הכל משתנה מיום ליום ועדיין נשאר זהה במשמעות.

זה כי החיים הם אוסף של הזדמנויות לעשות את אותו הדבר בדיוק, לעשות עד שנצליח ונוכל להמשיך.

אנשים מהעבר חוזרים להראות לי דברים חדשים אבל הרגש הישן שהיה לי קשה איתו נורא עדיין קשה ואולי קצת יותר, כי אין לי אופוריה זמנית להאחז בה בזמן סופה. בזמן סופת הרגש שמשתלטת על הבטן וחוסמת את דרכי הנשימה וקשה לי להתמודד וקשה לי להסביר ויותר מהכל, קשה לי להכיל. 

כי בשניה שאני מנסה לתת מקום להרגיש בחמלה, הבחילה עולה על גדותיה ואני חייבת לעצור את המחשבות לחלוטין. לברוח.

לרגע אני מתנתקת מהבסיס ומבלה יום שלם כבת 19 טרייה ומסתובבת בעולם מוקפת הילה ענקית לבנה טהורה, זר על ראשי וחיוכים מכל ולכל עבר.

לא משנה באיזה שלב אנחנו בסיפור או מה השיעור שמעסיק אותנו, לימי הולדת יש עליונות ברורה. קודם לתת לעצמך את המקום לחגוג את היום שנועד בשבילך, ורק אחר כך לחזור לאשליית הקונפליקטים שאנחנו כל כך אוהבים לקשט אותה במילים יפות. 

ומותר לי לאהוב את האשליה כמו שמותר לי לבחור לא להאמין לה יותר, מותר לי להיות מוכנה לתאוריה ובכלל לא לגשת, מותר לי לקנות כרטיס לפסטיבל ב300 שקל וללכת אחרי פחות מ15 שעות כי לא שם אני צריכה להיות עכשיו, מותר לי להרגיש לא עצמאית וחלשה כמו שמותר לי לאהוב את עצמי כמו שאני. ואם אני לפעמים תינוק ביישן וחמוד ולפעמים אישה חזקה וישירה, ולפעמים אני ניצוץ מהעבר ולפעמים אני הסיפור של העתיד, ולפעמים אני כועסת ומרירה ולפעמים אני מלאת אהבת חינם, זה רק כי אני יפה כלבנה. משתנה מיום ליום, ועדיין מלאה באור.

אני בוחרת לא לוותר על הזדמנויות שוב. 

אני בוחרת לא להיות צופה מהצד, עם כמה שזה תורם לצד התסריטאי שלי, אני בוחרת להיות הגיבורה.

אני גם הגיבורה, גם התסריטאית, ולמזלי - יש לי גם סאונדטרק מטורףףףף