אני לא מהאלה שיהיו כולם מחוררים \מקועקעים , כל דבר צריך להיות בטעם טוב.
אבל מאז שהייתי קטנה , שראיתי את בת דודה שלי עם הפירסינג בטבור [בפופיקXD] שלה,
פשוט ידעתי שיום יבוא ואני יעשה גם אחד!
אז עברו להם כמה שנים, ואני כבר עוד מעט בת 17,
עברתי הרבה בחיים,הגוף שלי עבר הרבה, מבחינה נפשית ופיזית ,
הוא עבר חירורים,קעקוע, ועוד שטויות...
אבל עדיין יש דבר אחד שעוד לא הגשמתי לעצמי,
אני עדיין לא עשיתי עגיל בטבור.
וכל פעם שאני רואה מישהי עם עגיל, אני מסתכלת ומתחילה לדמיין איך זה יראה עלי ..
אני וחברה שלי ריני[רינה] אמרנו תמיד שיבוא יום ונעשה ביחד עגיל בטבור..
ומאז עברו כמה שנים וכל פעם דיברנו על זה ולא ממש התכוונו לעשות את זה ,
[העדפנו לבזבז את הכסף על דברים אחרים\פחדנו]
והיום בבוקר , שבאתי אליה כדי שנלך ביחד לבצפר,
היא מתלבשת ומראה לי שהיא אתמול הלכה ועשתה את העגיל ,
ואני כמובן ישר אמרתי: "ווואי איזה יפה!! , למה לא אמרת לי שאת עושה ?!?!"
ועוד כל מיני אימרות של התפלאות חח XD
ואז אמרתי לה כמה שאני רוצה גם, והיא בהכי פשטות בעולם אמרה :"אז תעשי גם"
רק הבעייה של המוח המטומטם שלי , היא זה שאני חושבת יותר מידי
אני תמיד אמרתי לעצמי שאני יעשה את העגיל בטבור שאני רזה ושלמה עם הגוף שלי ..
הבעייה היא שאני אף פעם לא שלמה איתו, ואני לא מגיעה "לרזה" שאני רוצה להיות ...
ושהסתכלתי על ריני ועל הבטן שלה אמרתי, אני לא יכולה לעשות , אני לא רזה מספיק
וריני כמובן כדי להראות לי שאני טועה, אמרה
"נו אז מה גם אני לא רזה מקל ואני גם עשיתי , מי אמר שאת לא יכולה לעשות"?!
בתוכי רציתי להאמין שמה שהיא אומרת זה נכון , ואני יודעת שהיא צודקת .
אבל אני מרגישה כ"כ רע עם עצמי שאני לא יכולה אפילו לעשות את מה שאני ממש רוצה..
וכל מה שאני רוצה זה ,ללכת לעשות ,ולהרגיש שאני מרשה לעצמי ,
שמעכשיו אני יאהב את עצמי קצת יותר ויתחיל לאהוב את הגוף שלי ולא לרצות לשרוף אותו..
בקיצור,
יש לי עוד הרבה עבודה לפניי 
LOVE,
DANIELLE♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Purple Heart