אזזז כן עוד הפעם הגיע החג הזה ,
ספרי שלג,ספרי חוטים,סטיקלייטים (♥),דברים זוהרים ובעיקר תחושת היי מוזרה שכזאת..
אז למה אני אוהבת את החג הזה ?
קודם כל זה חופש ! [אני בעד חופש כל הזמן
]
ודבר שני, כבר 5 שנים שיש לי מסרות שקורת באופן שיטתי כל יום עצמאות!
ולא שהיא הכי בריאה אבל היי תמיד אפשר להשתמש בי כנגד האירנים
[בזכות המסורת הזאת רוב הסיכויים שאני מועשרת באורניוםXD]
לא מבינים?
אז בוא נסביר !
כל שנה , ביום העצמאות , אני קונה 2 סטיקלייטים לפה , והמסורת היא ,
שמתישהו בערב אחד מהם נופל לי ,
ואז אחרי שאני שמה את השני הוא מתפוצץ לי בפה ואני נישארת עם טעם של חומר מסרטן על בטוח 
וזה לא שאני עושה את זה בכוונה\מתכננת את זה ! זה פשוט קורה לבד!
אז מה עשיתי החג הזה ?
אתמול בערב כרגיל יצאתי לעיר,קניתי הפעם 6 סטיקלייטים לפה,
הסתובבתי עם חברים והיה לי יחסית נחמד...
אבל {!!!!!!!!} אולי זה העובדה שקניתי 6 סטיקלייטים השנה במקום 2 כרגיל ,
אבל המסורת שלי לא קרתה השנה !
לא נפל לי שום סטיקלייט ולא נישבר לי ! ובאמת שנתתי למסורת היזדמנות !
באיזשהו שלב כבר שמתי שתים בפה אבל כלום !:\
אז אחרי שחילקתי לחברה וגם לה לא התפוצץ הבנתי שכנראה
פשוט הם התפוצצו לכל כך הרבה אנשים בפה שפשוט שיפרו אותם כדי שזה לא יקרה ..
אווח טוב נו זה כנראה לטובה XD
חזרתי הבייתה בסביבות 3 והיום הופ קמתי מהמיטה ישר לחלק של יום המנגלים של החג הזה ..
אז כן גם זו סוג של מסורת אז השנה נסעתי למשפחה של אבא שלי ..
ואחרי שנתיים שלא ביקרתי שם , כולם פשוט באו וחיבקו אותי והביאו לי מתנות
[קיבלתי סט איפור של LANCOME מארה"ב !! ועוד אחד של LORIAL PARIS !]
ובאמת כמו בכל משפחה... אני לא הכי הכרתי שם אנשים ...
חחח הם הכירו אותי וישר אמרו :"ואווו דניאלי איך גדלת, איזה חתיכה ! התגעגענו אלייך איפה היית ?!"
ואני בתור הבחורה "המנומסת" שאני , פשוט חייכתי , הבאתי לאדם שמולי חיבוק והמשכתי לאדם הבא ....
אבל דבר אחד לא עזב אותי כל היום ..
וזה לא ממש שכולם עזרו לי להתגבר עליו, ההפך הם רק הזכירו לי אותו יותר ,
ולא מכוונה רעה אבל עדיין זה עשה לי רע .
כל היום אנשים באו ושאלו אותי מה עם אבא שלי, ולמה אני לא הגעתי איתו, ..
ושהסברתי להם שאנחנו כבר לא בקשר הם במקום לעזוב את הנושא,
רק חפרו על זה יותר והתחילו לשאול שאלות ולחטט!
וכל מה שנישאר לי לעשות זה להגיד שככה זה המצב,
ולהסתכל על הריצפה כדי להחזיק את עצמי מלבכות ולחכות שהם יסיימו לדבר ופשוט ללכת מהם.
מה אני יגיד?!
כן עצוב לי מאוד! עצוב לי שאני לא מסוגלת להיות עם אבא שלי בקשר,
ועצוב לי שאני באה לעל האש של המשפחה שלו
ולא רק שהוא לא שם אלא אני גם לא יכולה לתקשר איתו ביום-יום...
מה לעשות , ביני ובין אבא שלי זה פשוט לא עובד,
ועם כמה שעצוב וכואב לי להגיד את זה,
ועם כמה שאני קוראת את השורות האחרונות שכתבתי ובוכה,
זאת המציאות, ואם הייתי יכולה הייתי משנה אותה , אבל זה כבר קרה אבוד..
פאק יט , לא , אני ממש לא נכנסת לשם עכשיו !
אני בכיתי מספיק!אני ממשיכה הלאה בחיים שלי ,
בתיקווה שמתישהו דברים יסתדרו , וכן אולי גם איתו
טוב הינה תמונות קצת מהחג :
אני והסטיקלייטים שאני כל כך אוהבת ! :
מהיום אחרי העל האש :
אז בנימה אופטימית יותר ...
שיהיה חג שמייח D:
LOVE ,
DANIELLE♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Purple Heart