Purple tear

אוי דיכאון ,

אני ואתה חברים טובים, כבר כמה שנים...

אני נכנסת לדיכאון שאני עצובה

שאני מרגישה בודדה

שאני מרגישה לא שייכת

שאני מרגישה בלי הורים

שאני מרגישה לא אהובה

שאני לא אוהבת את עצמי

שאני אוכלת

שאני לא אוכלת

שאני קמה ויש לי שמש מול הפנים -[שונאת את זה זה מחרבן לי את כל היום!!]

ותמיד התרופה לזה היא אותו דבר :

לשבת בחדר, לסגור את כל התיריסים שיהיה חשוך,לשים לי את הפליליסט של השירים המדכאים

 - (כן יש לי אחת כזאת זדיינו),לשבת\לשכב על המיטה ופשוט לבכות,

לבכות זה משחרר

לבכות ובעיקר להראות שאני בנאדם ולא רובוט ושיש לי רגשות זה רק מה שמחזק אותי

וחבל , שבעולם הזה, רגש מראה על חולשה, ההפך!

ככל שאת\ה רגיש יותר ככה הערך שלך עולה יותר, טוב לפחות אצלי ..

אין מה לעשות , דיכאונות יבואו וילכו, והעיקר זה להתמקד במשפט הכי ישראלי שיש - "יהיה בסדר"