Purple tear

כמו וואן גוך וכמו מוצרט מסתבר שאנשים גדולים ומוכשרים מעריכים רק אחרי שהם מתים .

זה כאילו שאחרי שהם מתים מישהו בא ונזכר בהם ופתאום סוף סוף רואים את העוצמה של ההתבטאות היצירתית שלהם.

אולי זה עובד גם על כל בני האדם ?

אולי פשוט הגיע הזמן להעריך אנשים חיים לפני שהם ימותו כדי שהם יהנו וידעו שיש מי שאוהב אותם ואת מה שהם עושים !

בקיצר, 

אנחנו חייבים לחיות על האומנות ולדעת להעריך אותה בין אם זה פיסול ,ציור ,אדריכלות,שירה,ריקוד,כתיבה .

ובין אם זה סתם אנשים פשוטים ,פשוטים כמוני שבשבילם המשפט -אומנות או נמות - זאת דרך חיים ...