Purple tear

איפה אני היום ?

עבר שנה מאז שכתבתי כאן ... האמת ששכחתי את השם משתמש והסיסמה חחח מראה כמה שאני מזניחה ..

אני משתחררת עוד חודשיים , יאללה שיסתיים כבר ! חחח לא להאמין שיש לי את המקום הזה מאז גיל 16..

היום אני בת 20, אני חיילת בודדה , עברתי לגור עם שותפים , כן גם הם יצורים לא כאלה מדהימים ..

ואני משתחררת ! פאק זהו מתחילים את החיים האמיתיים ..

סיימתי השבוע את הקורס משתחררים בודדים , היו איתי בקבוצה עוד חיילים בודדים חריגים , כל אחד והסיפור שלו ...

כאלה שגרו ברחוב שנתיים , כאלה שבאו מבית חרדי והמשפחה העיפה אותם , כאלה שעזבו משפחה כדי לחיות חיים טובים יותר ...

הזכיר לי אותי , ולפעמים אני חושבת שהכחשתי את הכל , ששכחתי קצת את הפחד שהיה לי להיות בבית .. את הנהר של הדמעות שבכיתי כל השנים האלה ..

הסימנים הכחולים עברו אבל הפחד עדיין קיים , כל הרמת יד באיזור שלי ישר גורמת לי לרעד ... כל צעקה שצורחים עלי אני חוזרת לעבר וכבר מרגישה את החנק הזה בגרון ..

אולי זה רק מחשבה מטופשת אבל אולי יום יבוא ואני יקים משהו לילדים כאלה כמו שאני הייתי , לכאלה שבורחים מהבית שישנים ברחוב , לכאלה שמפחדים לנשום או לעשות משהו לא במקום ובום לחטוף ..

להציל כמה נשמות טהורות כאלו ...

אני רוצה לחיות חיים טובים , שונים . מאושרים ..

געברנו בקורס על כל אחד והחלומות שלו לעתיד..

שלי נשמע קצת מגוחך אבל אני מכירה את עצמי זה עוד יקרה ..

אמרתי שבגיל 30 אני רוצה כבר להיות לפחות אחרי תואר ראשון , עם קריירה משגשגת , עם זוגיות חמה ואוהבת , ועם תינוקי קטן חחח 

כן רואים שהתבגרתי בא לי תינוקי חח . משהו שיהיה הפרי האהבה שלי ושל בעלי ..

אופטימית שכזאת אבל כן חחח

יאללה קמתי להכין לי איזה תה נהייתי חולה מכל החורף הזה 

נשיקות !