שנתיים שלא הצלחתי להיכנס לפה!
תודה רבה להנהלה של ישראבלוג שעזרו לי לשחזר את הכל..
אז בפוסט הבא אני כבר אעשה עידכון של מה קורה איתי ואיפה אני היום .
בנתיים רוצה לתת לכם לקרוא קטע שכתבתי לפני שבוע , הייתי באמצע התקף חרדה כשהתחלתי אותו.
וגיליתי שהכתיבה עוזרת לי לשחרר ולעבור את ההתקף.
הקטע מדבר עלי ועל התחושות והמצב האישי שלי ולא בא להכליל או לפגוע באף אחד!
מה זה להיות מאובחנת בדיכאון ?
להרגיש לא שייכת באף מקום.
לבכות ככה סתם, לא כי קרה משהו ולא כי עצוב, סתם ככה.. וזה אפילו לא משחרר ..
לקום בבוקר ולחשוב שהכל בסדר ויום טוב היום , ואחרי רבע שעה בא לך לחזור למיטה, לא לדבר עם אף אחד , לבכות שעה היום ובטח שלא לנסוע לעבודה.
זה אף פעם לא להיות מאוזנת , לא בתחושה לא בהורמונים ולא בהתנהגות שלך.
רגע אחד שמחה,רגע אחד עצובה ורגע אחד עצבנית.
זה התקפי זעם לא נשלטים על שטויות שלא היית כועסת עליהם בדרך כלל, ושאת מאבדת את עצמך ואפילו המילים כבר לא יוצאות בהיגיון .
זה לנסות לנשום עמוק באמצע התקף חרדה , אבל בעצם את נשמעת כמו ריאה אחת שבקושי מתפקדת , ובראש? הכל בלאגן ! לא מצליחה לחשוב במשפטים שלמים , לפעמים אפילו יוצאות לך מחשבות בכמה שפות ביחד באותו משפט , ואת לא מצליחה להתרכז ומרגישה שאת עוד שניה מתפוצצת .
זה להיות במעקב צמוד אצל פסיכיאטר מומחה , שכל פעם לצאת ממנו עם עוד העלאה במינון של המרשם .
זה לקחת 6 כדורים ביום רק כדי להרגיש טיפה נורמלית ..
וכשטוב מה קורה ?
כשטוב את מחייכת ,צוחקת עם הצחוק הכי מתגלגל שיש ,
מרגישה טוב, עם עצמך ועם הסביבה .
הבת זונה בעבודה יכולה לקפוץ לך .
והלחץ והמתחים לא מזיזים לך ..
את קמה בבוקר עם חיוך , ולפעמים היום ממשיך טוב.
את חוזרת הבייתה , ומידי פעם מצליחה לישון את רוב הלילה .
מרגישה אהובה , שווה משהו בעולם הזה, שיש לך עתיד וסיבה להמשיך בכל הטירוף הזה .
ושאת מיוחדת , כמו שאת , עם כל הרוחות והשדים שבך ,
את 100% את.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Purple Heart