אתמול בערב ,
הלכתי בהמלצת-הפניית-הכרחה של הפסיכיאטר שלי , לדיאטנית מומחית הפרעות אכילה.
"הכי טובה באיזור!"
אפילו חברה שלי שהייתה סובלת מאנורקסיה הייתה מטופלת אצלה .
טוב. קבעתי תור .
אתמול שהגעתי , כבר הייתי באנטי על כל הרעיון ,
רציתי ללכת הבייתה,
פחדתי שתגיד לי משהו שאני לא אוכל להתמודד איתו ..
הפרעת אכילה, משהו שחור או נוראי שישנה אותי לגמרי.
אז כדי שאני לא אקח את עצמי ואברח , הבאתי את אימא איתי ..
המתנו 20 דקות , ואמרתי לה כל שניה, בואי נלך בואי נלך הינה זה סימן.
יאמר לזכותה שלמרות שאני קרציה לא קטנה, היא לא וויתרה לי .
ואז נכנסנו,
יושבת ממולי , מישהי רזה, מאושרת מהחיים, שהולכת לדבר איתי על מה ואיך אני אוכלת.
כמובן שהייתי מגעילה, לא בכוונה, יצא לי ככה ...
ואז היא התחילה לחפור ולנבור ולבדוק ולשאול ועוד מיליון פעלים של חקירה, על הרגלי האוכל שלי , מאז גיל 5,
ואז היא שאלה על משקל , שם שמתי חומה, ישר אמרתי לה שמעי אין מה לדבר, לא .
הסברתי שירדתי 14 וחצי קילו, וזה מה שהיא צריכה לדעת.
אחרי שהסבירה שאי אפשר להמשיך ככה.
נכנעתי .
נפתחתי , דיברתי , אמרתי את האמת , לא הסתרתי ..
ואז תוך כדי דיבור יורדות דמעות ,
ולבסוף ? האבחנה שלה.
היו לה 2 דברים שזיעזעו אותי :
1. "לפי מה שסיפרת שאת אוכלת כרגע, את חיה על 900 קלוריות ביום, זאת הרעבה עצמית, את אמורה לאכול מינימום 1800 עד 2300 ."
2. את סובלת משתי הפרעות אכילה שעושות עלייך לופים , את תקועה בין שתי מצבי קיצוניות - בולמוסים שגרמו לך להשמנה הזו שאת תיארת, ועכשיו בחצי שנה האחרונה כשהתחלת להתאמן לקחת את זה לקיצון השני , והגעת למצב של הרעבה , את מתארת קווי דימיון לאנורקסיה, את אומרת שמ900 קלוריות ביום את לא רעבה? או שאת שכחת מה זה רעב, או שאנחנו לא יכולים לסמוך על התחושה שלך , ונקבע לך מה לאכול , גם אם את לא רעבה"
אבל איך אני אמורה לאכול אם אני לא רעבה? זה יוצר בחילה ,
כשאדם רעב הוא אוכל ,
ומתי אני ידע לעצור? איך אני יודעת שאני לא אשמין את כל מה שאני מתאממת בשבילו כבר 5 חודשים?
והתשובה שלה -
אני ואת נכתוב תפריט , את תגידי מה את חושבת לאכול , ואני אוסיף , גם אם השבוע תשני רק ארוחה אחת , זאת התחלה ..
ואלוהים כמה אוכל היא רשמה !!!
מי אוכל 4 פרוסות לחם ביום ?!?!
וארוחת לילה ב10?!
מה אני ??
התחלתי את התהליך בזה שהלכתי לקנות לחם , לא אכלתי לחם כבר שנה.
ונראה אם יעבוד לה.. אממ סליחה לנו .