לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Purple tear



Avatarכינוי:  Purple Heart

בת: 29





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הלב שלי כבר לא יכול .


אני לא יכולה להתקשר ולא יכולה לסמס לך כי אתה מסנן אותי , לא מצליחה להירגע ולא מצליחה לישון . השעה. 3 בבוקר וכל מה שעובר לי בראש זה לדעת מה לעזאזל עובר בשלך . מה זה הסטטוס הזה של אין יותר רגש ?? עד היום בבוקר הכל היה מעולה . החלטת בשבילי שאנחנו גמרנו ? איך ? עוד לא ראינו אחד את השנייה .. 

אתה היום בערב יוצא הבייתה ואני מפחדת בכלל לנשום , מפחדת להתקשר אלייך לשלוח הודעה , כל סינון כזה זה דקירה בלב שלי . תסביר לי מה קרה ???

משאיר אותי ככה דרוסה ואין לי תשובות .

מקווה בתוך תוכי שאולי זה טעות ושזה כלום אבל הסרטים לא יוצאים לי מהראש . לא מבין שסוף סוף לכמה רגעים הרגשתי שלמה , חזרתי להרגיש משהו את הפרפרים האלה מכל שיחה איתך . מרגיש לי כאילו ירית לי בלב עכשיו ואין לי מה לעשות . אני מתחרפנת מעצמי . לפחות תדבר תגיד משהו אל תתן לי להישאר ככה אני פאקינג מתחננת תסביר לי מה עובר עליך. ? ואיך מכל זה אני זאת שיוצאת האשמה והפגועה ??



נכתב על ידי Purple Heart , 25/8/2014 03:04   בקטגוריות רק בריאות, אהבה ויחסים, אופטימי, פסימי, צבא, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צוק איתן


המבצע הזה ,מלחמה כל מה שלא תקראו לו . תופס אותך כל כך שונה שאתה בצבא .


מתחילת המבצע אנחנו בעומס מטורף בבסיס , מקווים שיגמר מהר ומתעדכנים על כל טיל בין לבין שאנחנו רצים למקלט .


פתאום זה לא משנה אם זה חייל סדיר או מילואימניק כולם הופכים לאחד וכולם פתאום כמו אחים שלך וככה גם הדאגה אליהם .


אתמול בערב שהחליטו על הכניסה לעזה , פשוט לא הצלחתי להירגע , התקשרו אלינו מהבסיס והודיעו שאנחנו צריכים להכין מדים ובמידה שיש פצוע או חס וחלילה הרוג העבודה היא כבר שלנו . 


הייתי כל כך נסערת , דואגת לכל אחד ואחד מהחברים והמשפחה שלי שבפנים . 


גאה בכל חייל וחייל שנכנס ומקריב את הכל בשביל להגן על המדינה הזאת .


לא תקראו לי ציונית מידי או דתייה , אבל בתוכי התפללתי , לא יודעת אפילו למה , שהם יחזרו בשלום , שלא יקרה להם כלום ושלחתי מהלב שלי חיבוק לכל אימא ואימא שעכשיו יושבת בבית בחוסר וודאות ומשתגעת הרבה יותר ממני .


אתם לא מבינים איך זה מרגיש . 


אני למרות זה שאני חיילת ולמרות הכל , בדעה האמיתית שלי , לא מאמינה שאנחנו צריכים לשלוח את הילדים שלנו , בני 18-19-20-21 ללכת להילחם ברוע הטהור הזה . או כמו שאמרו הדג נחש - ״אין לנו ילדים למלחמות מיותרות״!


רק בשעה 2 ואחרי שכמה אנשים הרגיעו אותי , הצלחתי להירדם סוף סוף .


והבוקר שקמתי , הייתה בי הרגשה רעה , נכנסתי לאינטרנט וראיתי את הדבר השחור מהכל ,״הרוג ראשון למבצע צוק איתן - איתן ברק ז״ל ״


ולמרות שאני לא מכירה אותו , או מכירה מישהו שמכיר אותו , התחלתי לבכות .


בכיתי קודם כל בשביל אותה אימא שבאמצע הלילה הגיעו אליה מודיעי הנפגעים והודיעו לה את הנורא מכל .


בכיתי כי זה עדיין ילד שהמדינה שלחה שיגן עליה והוא ניסה אבל נהרג במקום לחזור לבית שלו .


ובכיתי כי הרגשתי הזדהות , הרגשתי הזדהות בתור חיילת , לאותו צבא , עם אותם מדים . כאב לי לדעת שחייל , בחור צעיר בגילי נהרג כדי שאני יוכל לישון הלילה הזה . 


קודם כל נאחל לפצועים החלמה מהירה , ולכל אותם חיילים שיחזרו הבייתה לחיבוק של אימא בשלום ושלא נתעורר לעוד בוקר עם דמעות וכאב של מדינה שלמה!


 


והאמת , אם עד עכשיו התלבטתי אם אני רוצה לצאת לקצונה או לא , עכשיו שאני רואה את הכל מהצד , ולצערי יושבת בחיבוק ידיים כי לא זה התפקיד שנבחר לי ללכת ולהילחם , עכשיו אני יודעת שאני רוצה ושאני הולכת .


הצבא מאוד ביגר אותי , 7 חודשים שלמדתי להכיר את עצמי מחדש , נוספו לי ערכים , למדתי להתמודד בתפקיד שלי עם עצב ושכול , ועכשיו אני יודעת שלשבת בצד בחיבוק עדיין זה לא בשבילי ואם הדרך היחידה שלי לתרום ולנסות לעזור למעבר לתפקיד הממוטט שיש לי עכשיו היא לצאת לקצונה , אז אני עכשיו יודעת שאני רוצה את זה בלב שלם !


 


אוהבת , ותשמרו על עצמכם ,


דניאל .

נכתב על ידי Purple Heart , 18/7/2014 10:28   בקטגוריות צבא, פסימי, שחרור קיטור, אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
9,050
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , צבא , 18 עד 21
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לPurple Heart אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Purple Heart ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)