Faith Is Only Fiction
What if I break the silence? What if I do forgive the past? |
| 8/2009
עובדת על עצמי
בבית, בינתיים.
כל רגע אני מתחרטת על זה שהסכמתי לבוא אליה.
או אם להיות כנה- את העובדה שבכלל הצעתי את זה. אני הצעתי את זה.
או שאני תמימה, או שסתם טיפשה. אולי שניהם ביחד ואולי אף אחד מהם (אבל יהיה מאוד תמים ואגואיסטי מצידי לחשוב שהאופציה הרביעית היא הנכונה [שילוב מעניין זה, תמימות+אגואיזם]).
כאילו שאני נהינית לפגוע בעצמי כל פעם מחדש.
כבר הבטחתי לעצמי שאני לא מתקשרת אליה יותר.
לא מדברת איתה.
מתעלמת ממנה.
נמנעת ממנה בכל מחיר.
והנה אני שוב. באה אליה. לישון.
כאילו שאני נהינית להכניס את עצמי לגיהנום.
שובר אותי כל פעם מחדש...
היא שוברת אותי כל פעם מחדש.
והיא אפילו לא מודעת לזה.
חושבת שהכל בסדר. שאני סתם מוזרה, כמו תמיד.
על מה אני חושבת שאני הולכת לדבר איתה? על מה..?
על כמה יפים החיים המזויינים האלה?
על כמה הכל ורוד ונוצץ?
על התחלות חדשות? חיים חדשים? ...שקרים חדשים?
אני פשוט סתומה.
היא אמורה לאסוף אותי מהבית עוד כחצי שעה.
אני מתחילה לעבוד כבר מעכשיו על החיוך והמצב-רוח הטוב.
יש מסכות שפשוט קשה להדביק לפנים, ככה שיחזיקו מעמד.
ובמה מדובר פה בסך-הכל? רק משעה 20:00 היום עד שעה 06:00 למחרת. רק לילה.
ואני כל כך טובה במסכות...
אבל יש מסכות שפשוט קשה להכין. יש מסכות שקשה לדביק. יש מסכות שקשה לגרום לדבק להחזיק.
נדמה לי שהמסכה הזו- זה שלושתם ביחד.
חיוך. בסך- הכל חיוך. זה כל מה שנדרש מבחוץ.
זה כל כך קשה...?!
-מסתבר שבמקרים מסויימים- כן...
קצת אמפתיה שטחית כדי להראות שמץ של אנושיות.
קצת התעניינות, בשביל אותו הדבר.
המון סבלנות ועבודה עצמית. כדי לעבור את הערב הזה בלי בכי לתוך הכרית.
יש בי כל כך הרבה זעם, כעס, תסכול וכאב...
כל כך קשה להסתיר את זה.
אבל אני אצליח, אני טובה במה שאני עושה...
לבוא אליה, לראות אותה- זה כמו טבילה באמבט זעם, כעס, תסכול וכאב.
כאילו לקחת את כל המצב רוח הטוב שאני עובדת עליו- ולהשמיד אותו כלא היה.
או אלוהים... אילו זה היה פשוט.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Ice Ghost