אתה הולך וחוזר, חוזר והולך.

האם אתה מנסה להתנקם בי על כך שלא רציתי אותך,

שליבי לא היה פנוי לאהוב אותך באותו הרגע?

האם אתה עדיין כעוס על הבטחות שלא קיימתי?

אני יודעת שבוודאי קשה לך לסמוך עליי,

ואחרי הכל נתתי לך הרבה סיבות להיות מאוכזב.

אבל כרגע שאתה סוף כל סוף שלם על כך שאנחנו לא ביחד,

אל תתנשא עליי בכך שאתה אומר לי שאתה לא לבד,

אל תנסה להוכיח לי שטעיתי כשאינני מרגישה ככה.

אתה יודע, וגם אני יודעת שאולי הזמן הזה יבוא,

זמן ובוא נוכל להיות ביחד, בלי התנצחויות.

אבל הזמן הזה הוא לא כרגע. לא היום.

אמא, צמחו לי כנפיים.

אבל אמא, הן לא כנפיים לבנות וחזקות,

אלא חומות ומרופתות.

כל פעם שאני מותח אותן הן כואבות מאוד,

כמעט נשברות.

אבל אמא, אני בכל זאת יכול לעוף איתן גבוה.

עד השמיים.

ומשם אני אנופף לך לשלום.

אל תדאגי לי אמא, אני אשמור לך מקום פה לידי.

אתם עוד תראו אותי עולה גבוה, ומאותו מקום אני אסתכל עלייכם בחיוך נבזי.

כמה קטנים אתם תראו מאותו מקום, 

ומי יודע? יכול בכלל להיות שאני אשכח אתכם.

אולי אתם תהיו הדבר האחרון שאני ארצה לכתוב עליו, 

אולי אני ארגיש בושה שהייתם חלק כל כך כואב מהחיים שלי.

אתם עוד תראו אותי עולה גבוה,

ויום אחד, כשאני אהיה גדולה יותר,

אני אהיה החלק הכואב בחיים שלכם.