אני יושבת על יד השולחן, השמש בוקעת מהחלון וקצת מסנוורת אותי. המזגן במשרד דולק על 24 מעלות ולי חם ומתחיל לכאוב לי הראש. ו' מודיעה שיש תיקים שצריך להשמיד, כדי לפנות מקום לאלו של השנה החדשה. היא מניחה על השולחן שמולי כעשרה ניילונים, כולם דחוסים ומלאים בדפים. היא מציגה בפני שתי אופציות- לקרוע את הדפים ביד או להשתמש בגורס. על מנת להדגים, בתנועה קלה ומהירה היא מכניסה את אחד הדפים למכונה, לוחצת על אחד הכפתורים וזו יונקת אותו לתוכה והופכת אותו לשברי נייר חסרי תכלית.
מסיבה כלשהי אני מעדיפה קודם לקרוע את הדפים בעזרת הידיים. אני תופסת אלומת דפים קטנה בכל פעם -חוצה לחצי, רבע, שמינית- ומקשיבה למנגינה הנעימה של הדפים הנקרעים. ככה אני ממשיכה לפעול באופן מונוטוני בלתי נגמר. לאחר שנעלמו להם כ-4 תיקים עבים במיוחד, הפח כולו התמלא והפך לכבד הרבה יותר.
אני מחליטה לעבור לגורס. אני ממקמת את הכיסא שלי מול המכונה ומכינה את התיקים, אחד אחרי השני. צריך להפריד סיכות ולהוציא כל מיני דברים שכאלו. אני לוחצת על הכפתור והמכונה מתעוררת. לאט לאט אני מכניסה את הדפים, בכל פעם חבילה קטנה של לא יותר מ-5 דפים, מקווה ששום דבר לא יתקע. אבל כמובן שזה לא המצב, וכמה וכמה פעמים אני צריכה להפעיל את המכונה על המצב ההפוך- זה שפולט את שבבי הניירות החוצה.
זה הקטע המסורבל והמלכלך- הכל יוצא כבר קרוע ומבולגן, והידיים שלי מתלכלכות באבקת נייר. מסביב על הריצפה נופלות רצועות נייר דקיקות, וכבר הגיע הזמן לרוקן את המכונה כי זו התמלאה עד אפס מקום.
הדלת נפתחת, אני מוציאה את עיסה שנוצרה ומחליפה לשקית ריקה וחדשה. שוב פעם אני מכניסה את הדפים לבפנים, מסתכלת במבט מזוגג על המהירות בה הכל נעלם והופל לבלילה אחת מעורבלת.
שרון ר'? נטליה ק'? אברהם ש'? תודה שפניתם ל*** *****, שמחנו לעזור ואנחנו מצטערים שלא קיבלתם את שרציתם בסופו של דבר.
אני מתכופפת ומרימה דפים, מחליקה למשאבה המפלצתית הזאת, מאכילה אותה בעוד ועוד בעודי משפשפת מידי פעם את הגב שמתחיל כבר לכאוב. לאחר כמחצית השעה הכל נגמר, ו' מציעה לי סמבוסק קטן עם חומוס בפנים, שפ' הכינה בעצמה. אני רעבה, ולא כל כך אכפת לי אז אני לוקחת אותו בידיים מלוכלכות ומנסה להצית שיחה קטנה. בתוכי אני מגיעה להבנה שעד כמה מייאש זה ומייגע לעבוד יום-יום במשרד קטן וחסר אור.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
