בסוף היום קבעתי להיפגש עם ג'ולי בשעה חמש, מתי שאני גומרת לעבוד, ליד הקיוסק. הלכתי לעבודה בשמחה וסוזן קיבלה אותי בפנים מחייכות ושאלה:"מדוע את נראת כל כך מאושרת?" היא קשרה לי מאחור את הסינר, "היום באה לכיתתינו ילדה חדשה, שמה ג'ולי והמורה הושיבה אותה לידי ואז היא החלה לדבר איתי! ואפילו נתנה לי שם חיבה! זוהי חברתי הראשונה מאז מותה של... כריסטינה..." הרכנתי את מבטי מטה. כרסטינה הייתה חברתי היחדה, אבל היא היה לה גידול סרטני בגרון ובגיל 11 מתה, בדיוק לפני שנה, אחרי מותה חצי שנה לא הצלחתי להחזיק את עצמי יציבה, ציוניי ירדו ואבי החל לקלל אותי ולהכות אותי ואמי התחננה אליו שיפסיק, שיבין את מצבי, אך ההסברים לא עזרו אבא היה שתוי מידי. איני יודעת לשם מה אבא שותה, ואיני יודעת איך זה קרה, והייתי רוצה לגלות את זה, לחקור קצת מה ואיך. "אני מקווה שתבלי איתה בנעימים" סוזן חייכה אליי, "תודה" היא עודדה אותי. התחלתי לעבוד, סוזן עמדה בקופה ועשתה את החשבונות ואני שרתתי את האנשים.
השעה חמש הגיע והייתי די מותשת, וסוזן ניגשה אליי:"קחי זה בשבילך" היא הושיטה לי קופסא עוגיות, "שיהיה לך בתאבון" היא חייכה ואני לקחת ממנה את הקופסא, "תודה" חייכתי אלייה ושמתי את הקופסא בתיק שלי. יצאתי מהקיוסק וראיתי את ג'ולי מחכה לי, אז ניגשתי אלייה, "היי" אמרתי לה והיא הסתובבה אליי, "מה עשית בקיוסק?" היא התעניינה, "אני עובדת שם" וראיתי שג'ולי קצת מופתעת מהתשובה, "עובדת? חשבתי שילדים בגילינו עוד לא עובדים, אלא רק ההורים עובדים..." היה לה מבט מבולבל, ואני השבתי לה:"ילדים בגילינו לא עובדים, זה פשוט..." ואז עצרתי את עצמי, מעולם לא סיפרתי לאיש מה עובר בחיי הפרטיים, מה עובר במשפחתי ואיך אני חייה. התלבטתי מאוד, אף פעם לא נתתי במישהו אמון חוץ מלבד עצמי, ואם היא תספר ותבגוד באמוני? החלטתי שלעתה איני יכולה לבטוח בה עד שאכיר אותה טוב יותר, "זה פשוט שאני רוצה להרוויח כסף משלי ולקנות כל מיני דברים שההורים לא מרשים לי לקנות כמו זוג נעליים חדשות..." קיוויתי שזה תירוץ מספיק משכנע, "אהה, טוב אז שנלך אלייך?" ידעתי שלא אוכל להגיד לה כן, לכן נאלצתי להגיד שקר נוסף, "אי אפשר כי אמא שלי היא... מנקה היום את הבית אז אולי בפעם אחרת, בנתיים בואי נלך אלייך, או שאולי את מעדיפה שאעשה לך סיור בעיר?" לא היה לי נעים לשקר, אבל כשצריך צריך, "למה לא? סיור בעיר נמשע לי דווקא רעיון לא רע". התחלנו לטייל ולדבר על כל מיני דברים, ג'ולי דיברה על החבר שלה לשעבר ואני הקשבתי בהנאה. מעולם לא היה לי חבר או ידיד או בן כלשהו שהיה לי איתו קשר בצורה כלשהי, אני מעולם לא דיברתי עם בן, כן זה נשמע מוזר, אולי החלפתי משפט או שניים אך לא יותר. ג'ולי הופתעה לשמוע שלא היה לי חבר או ידיד קרוב. לפי מה שהבנתי ג'ולי הייתה יחסית מקובלת בבית הספר הקודם שלה. ג'ולי סיפרה לי שאביה עובד בתור רופא בבית החולים, ואמא שלה מהנדסת בחברה מובחרת. בנוסף יש לה אח גדול ששמו אדמונד, והוא כבר בן 14. טיילנו כמעט בכל הפארקים בישוב. הישוב שבו אני גרה הוא לא כזה גדול, הוא ישוב קטן ונעים למגורים, יש מזג אוויר נעים, עצים, צמחייה, רק חבל שכל כך רע לי כאן, אבל יש לי עוד תקווה קטנה אחת, ואולי בזכות ג'ולי מצבי יתהפך וישתפר, חבל שאינני יכולה לדעת מה יהיה בעתיד – האם הכול יהיה טוב?
מקווה שאהבתם, היה קצר כי זה חלק ב'. פרק 2 בקרוב (: אז תגיבוווו ^^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
SimpleGirl :)