לחייך ולהיות מאושר? זה 2 דברים שונים

פרק 2: מיום מדהים ליום מגעיל

אני - כן מה הבעיה?

סקוט - כלום..

אני - אני יודע שיש משהו..

סקוט - טוב.. אני רציתי להזמין אותה.

אני - אתה....

סקוט - אוהב אותה. כן.

אני - אבל אסור לך. כמו שלי אסור לאהוב את סהר

סקוט - אני יודע :\

אני - אבל.. אתה לא יכול לשלוט בזה? החיוך שלה עושה לך צמרמורות? אתה מרגיש שכל פעם שאתה לידה אתה בגן עדן?

סקוט - בדיוק.. רגע איך אתה יודע?

אני - כי זה מה שאני מרגיש לסהר..

סקוט - טוב, סהר באמת כוסית.

מבט אחד ממני השקיט אותו.

נקודת מבט - סהר:

הגעתי הבייתה. היום הכי טוב בחיים שלי. אני.. והוא <3

אני - אמא? למה את פה? ומה יש לך בעיין?

אמא - את יודעת שבזמן האחרון אבא עובר קשיים בעבודה?

אני - זה לא בעבודה! זה סתם כי הוא שותה את החיים שלו!

אמא - תקראי לזה איך שאת רוצה. יש לו קשיים ו.. אני רוצה שתעברי לפניימיה.

אני - פנימייה? מתי?

אמא - דיברתי עכשיו עם ליאורה, המנהלת. היא סיפרה לי טיפה על הפנימייה. לרוב הילדים שם יש הורים שמאד אוהבים אותם, אבל יש להם הרבה מחסור. ויש ילדים שאין להם הורים, ויש ילדים שברחו מהבית. יש להם צוות גדול של עובדים ומתנדבים. הם מקבלים כמעט כל ילד.

אני - זה לא סיבה להרוס לי את החיים!

אמא - את לא מגזימה?

אני - אמא, יש לי את ה20 חברים הטובים שלי, ועוד 20 חברים קצת פחות טובים. והיום? היה היום הכי מאושר בחיים שלי. וברגע זה? את הרסת אותו :\

אמא - אבל בבית?

אני - אז אבא ניהיה אלים לפעמים. אני סוגרת את הדלת ושומעט מוזיקה ו-ה-כ-ל עובר.

אמא - אתמול.. פיטרו אותו מהעבודה.

אני - מה?

אמא - כן. אז עכשיו הוא בפאב עם החברים שלו. הוא לא יחזור בקרוב. אז אני רוצה להבריח אותך, לשמור עלייך

אני - אבל לא היום. עוד שבועייים? אולי. אני יגיד לך מחר מתי.

אמא - מה זה משנה?

אני - כי עוד שבועיים יש מסיבה ענקית. אני לא יכולה להפסיד!

אמא - זה בסוף שבוע?

אני - לא יודעת. הייתי אמורה לקבל את ההזמה מחר.

אמא - את עוברת וזה סופי. ההארון שלך כבר ארוז. ארזתי גם את רוב הדיסקים שלך בטרולי. מה שנכנס. מה שלא ארזתי זה רק דברים קטנים, תעלי ותארזי.

אני - אבל..

אמא - בלי אבל. את חייבת.

עליתי לחדר. מבואסת. ראיתי על המיטה שלי 3 מזוודות וטרולי [וכן יש לי הרבה {מאד} בגדים]. כבר לא התחשק לי כלום. לא לארוז. לא לשמוע מוזיקה. רק למות. אי אפשר ככה. אז לקחתי את הטרולי ואת כל שאר הדיסקים שלי. אחרי חצי שעה התלחתי להכניס את כל הדיסקים. המשכתי לארוז.

ירדתי בערך ב8 לארוחת ערב..

אמא - ארזת הכל? אנחנו נוסעות עוד שעתיים.

אני - מה? עדיין לא נפרדתי מאף אחד!

אמא - אני מאד מצטערת ואת יודעת שאני אוהבת אותך, אבל את חייבת.. גמרת לארוז?

אני - אם אני יגיד שלא?

אמא - אז אני ילך לארוז לך.

אני - אבל אני גמרתי.. יש לי 3 מזוודות, טרולי ותיק אישי.

אמא - לקחת הכל?

אני - כן.

אמא - קחי. זה 10,000 שקל. זה חיסכונות של מאז שנולדת, הגיע הזמן שזה יהיה אצלך.

_היא הביאה לי כרטיס אשראי_

אני - 10 אלף?

אמא- כן.

אני - למה?

אמא - כי זה הכסף שלך. את כבר לא גרה פה, הוא חייב להיות אצלך. תשמרי עליו.

אני - אני לא הולכת!

אמא - את יודעת שאת חייבת נכון?

הייתי כ"כ כועסת.

אמא - זה לטותבך. יש לי תחושה..

אני - אני עולה לחדר. אין לי תאבון.

התלבשי, לבשתי את זה.(כל הסטים בסיפור הם עיצוב שלי)

^השעה 10, יוצאים :\^

אמא - סהר! בואיי!

אני - לא! אני ישאר בחדר!

אמא - את חייבת. בואי. אם לא תבואי עכשיו.. זה יהיה לך מסוכן!

אני - רק אם תבטיחי לי שאני יכולה ללכת למסיבה!

אמא - אם הפנימייה תרשה? אז לי אין בעיה! רק בואי!

אז הסכמתי ללכת. למרות שאני כן רוצה להשאר עם כולם. זה יהיה קשה. עד שאנשים הכירו אותי? אני עוזבת את כל החיים שלי.

אני - אני באה.. רק איזה פנימייה זה?

אמא - "להשתחרר ולחיות". זה פנימייה יפה בגליל..

אני - גליל?! זה שעתיים נסיעה!

אמא - זה למה חייבים לצאת!

יצאנו.. רק אני והיא באוטו... המשכנו את השיחה:

אני - למה אנחנו נוסעות עכשיו?

אמא - כבר אמרתי לך שזה פנימייה מיוחדת.

אני - נכון, ו?

אמא - יש שם פושעים. ילדים שבמקום ללכת לכלא הולכים לשם.

אני - ואת שולחת אותי לשם?

אמא - רוב הילדים שם זה ילדים שיש להם בעיה בבית. או כלכלית או משפחתית.

אני - זה אומר שאני לא יראה אותם.. בחיים?

אמא - את מי?

נתתי לה מבט, שתבין לבד.

אמא - אהה מה פתאום? פעם בשבועיים את מגיעה הביתה, אני לא ישאר אותך בבית..

אני - טוב.. אבל מה אני אומרת להם?

אמא - הם לא יודעים על זה כלום?

אני - הדבר היחיד שאף אחד לא יודע

אמא - אז לא יודעת. תחשבי על זה.

אני - אני רוצה הבייתה!

^שיחה ממספר לא מוכר:

אני - אממ היי [?]

____ - היי :) את בדרך?

אני - מי זה?

___ - סהר זאת את?

אני - כן..

___ - זאת ליאורה, המנהלת של הפנימייה. רק רציתי לדעת אם את בדרך..

אני - כן, אני פה באוטו..

ליאורה - מעולה..

אני - את יכולה לעשות לי טובה קטנה?

ליאורה - מה?

אני - אמא שלי סיפרה לי איזה ילדים יש.. חלקים פושעים [?]

ליאורה - אסור לדבר על זה.

אני - טוב תודה על כל מקרה..

ליאורה - בי מתוקה..

^ניתקתי^

אני - אמא..... למה ליאורה אמרה לי שאסור לדבר על זה?

אמא - יש בפנימייה הרבה דברים קשים: פושעים, ילדים שברחו מהבית, ילדים שהבריחו אותם....

אני - כמוני?

אמא - כן, אני מבריחה אותך לשם.. בכל אופן, יש ילדים שהבריחו אותם, ילדים שההורים שלחו מסיבות פרטיות ועוד כל מיני.

אני - ו.. כמה בחדר?

אמא - החדרים זה נושא ארוך. היום את תישני באחד מחדרי הבנות. לאחר מכן תפרדי מהן ותעברי לחדר אחד.. הבנות האלה הן תאומות, והן תמיד רבות...

אני - טוב.. אז אני לא יכולה לחזור עכשיו נכון?

אמא - לא..

אני - טוב אז מתי מגיעים?

אמא - עוד מעט.. את יכולה לישון בינתיים..

אני מעלה את ההתחלה של סיפור, מקווה שיצליח..

__________

פרק 1 - זה סופסוף קרה!

נקודת מבט - סהר :

7:45. הגעתי לבצפר. ישבתי עם מור וליאור. דיברנו כמו כל בוקר, על השעמום. ידענו שכולם יגיעו עוד מעט.

אני – הוא מתקרב או שהבוקר עושה לי רע?

מור – הוא מתקרב....

אני – אני עומדת להתעלף. אחרי 4 חודשים שאני מנסה שהוא ייחייך אליי, סופסוף אני מצליחה.

ליאור – יהיה בסדר, הוא בסה"כ בנאדם.

אני – בשבילי הרבה יותר...

שי הגיע.

ליאור – מור בואי רגע... אני חייבת לדבר איתך.

אז הן הלכו ואני ושי נשארנו לבד.

שי - הי. סהר נכון?

אני - כן...

שי - אז שמעי, אני כבר כמה ימים מחכה לעשות את זה. אבל כל הזמן חברים שלי היו באזור, או שאת היית עם כולם. רק עכשיו הבנתי שאני לא ימצא אותך לבד בחיים. אז באתי.

אני - אה.. כן... לא הן הלכו כי אתמול סיפרתי משהו לליאור, ואמרתי לה להגיד את זה למור..

שי - לפני שאני בורח ברגע האחרון.. רציתי שתדעי שבזמן האחרון את ממש יפה, כבר לפני חודש הבנתי. ואז? ראיתי אותך ואת חברים שלך. רואים שאת החופשייה שם, שאת יכולה להגיד מה שבא לך. שאת הכי זורמת שם, וגם הכי מצחיקה. גם ראיתי איך שהחטיפו מכות לחנון ההוא מהכיתה שלך? את הראשונה שקמת לראות אם הוא בסדר.

אני - כן.. זאת אני D:

שי - ומאז? הבנתי שאת מדהימה. שאת דואגת לאחרים כמו שאת דואגת לעצמך.

הסמקתי. זה ה-חתיך של השיכבה. הוא יושב לידי, ומתנהג כמו כל הבנים. אבל אחרת. לא מכניס את כולם לשיחה, לא מתחיל להמציא סיפורים. הוא נראה לי אמיתי.

אני - ואו תודה D:

שי - אין על מה. זאת את.

פתאום גל בא מרחוק...

גל - נקודת מבט - גל:

הלכתי בבצפר. הגעתי לבנים. ראיתי ששי לא שם.. מוזר. הוא תמיד מגיע ראשון.. אז לא רציתי להשאר. הם בנים סנובים שכל היום כזה "אני חבר של שי ואו אני ילד מגניב". רק שתינו? חברים אמיתיים. כבר מהגן. אז התחלתי ללכת, לחפש אותו. פתאום ראיתי אותו, ואת סהר. באותה שנייה כעסתי עליו. אני אוהב אותה כבר שנתיים, והוא אף פעם לא ידע. אבל זה כאב לראות אותם מדברים.

אני - שי מה אתה עושה עם הקופה הזאת?

שי - אוי תתבגר כבר! היא לא קופה.. היא.. מדהימה

באותה שנייה הרגשתי נורא. אמרתי שהיא קופה. שאהבת חיי קופה. אז המשכתי לבהות בהם טיפה, וחזרתי לבנים.

נקודת מבט - סהר:

אני שונאת את הגל הזה. אז הוא חתיך, אז מה? הוא לא הבין עדיין שלפחות איתי חשבון? אומר למות בשכבה. דוגמא אחת היא מלי. היא התחילה להחטיף לי לפני שנה, שבן נישק אותי [אני עדיין לא מבינה מה זה היה, אבל שיהיה. הוא מנשק מדהים]. היא אוהבת אותו. היא ילדה מסוכנת, יש לי מחלת נפש.. הגעתי לבית חולים באותו יום. דיברתי עם כולם, ולמחורת? רק 2 חברות נשארו לה. אז הלכתי ודיברתי עם אחת מהם. סיפרתי לה מה היא עשתה לי. היום היא החברה הכי טובה שלי. זאת הייתה ליאור. היא הרגישה שביניינו. זה למה אנחנו מתחברות כ"כ.

שי - אני מצטער :\ הוא ממש אידוט לפעמים

אני - זה בסדר.. אני רגילה

שי - אבל חשבתי ש..

אני - כולם מנסים. לא הולך להם. יש לי את החברים שלי, שתמיד ישארו איתי. וכמעט תמיד אני יכולה לדבר עם רוב השכבה.

שי - אני יודע. לפני שבועיים דניאל באה אלינו. היא רצתה לדעת אם גל אוהב את עדן.

אני - אני יודעת על כל מה שהם עושים. כי נגיד בהפסקה? אם מישו לא לידנו רק לשנייה, אני דואגת. אנחנו ככה כבר 3 שנים.

שי - את כ"כ רגישה <3

אני - תודה :)

שי - שמעי.. כמו שאת יודעת... הבנים ואני כל שנה... עושים מסיבה כזאת.. היא עוד שבועיים, רוצה לבוא?

מחשבות - זה דייט או סתם מסיבה? לא משנה. זה איתו.

אני - בטח. אני יכולה להביא את בן ודניאל וליאור ומור ותום ועומר ו.....

שי - לא יודע אם הבנת.. זה מסיבת זוגות כזאת. את יכולה להביא אותם, אבל זה יותר את ואני...

מחשבות - אז אני לא טיפשה. אני והוא <3

אני - לא יודעת. אנחנו תמיד שולטים במסיבות... אני לא יכולה בלעדיים.

שי - אז שיבואו, אבל בזוגות. אני יביא לך את ההזמנות מחר. רק.. כמה?

ספרתי באצבעות D:

אני - 7. בן ודניאל וליאור ותום ומור ועומר, אה ואני D:

שי - טוב. אני כבר מחכה..

נקודת מבט - שי:

אני לא מרגיש טוב. אני עומדת למות.. רגע היא אמרה כן? יאוו. היא כ"כ נדירה <3 אבל החברים שלה? אוהבים להרוס לי. מספיק עכשיו חברות שלה קמו "לא בגללי" עכשיו הם יבואו למסיבה... אבל אם זה מה שיגרום לה לבוא? לא אכפת לי. זאת הולכת להיות המסיבה הכי טובה ביקום.
הלכתי לבנים.

גל - אויי חזרת מהקופה.. מה היא עשתה לך?

אני - כלום.. רק סידרתי משהו למסיבה..

סקוט - אתה מביא אותה?

אני - כן.. ומגיעים גם כמה חברים שלה...

סקוט - אבל הם איזה 20! מותר לי רק 30 אתה יודע...

אני - היא מביאה רק 6..

סקוט - היא אמרה לך מי?

אני - כן.. בן ודניאל וליאור ותום ומור ועומר

סקוט - דניאל ? :O

_________

תגידו לי מה דעתכם DD:

אז החלטתי לעלות את "פנימייה".

דבר ראשון, ביקשו D:

דבר שני, אני רוב הזמן עליו.. כתבתי ביום אחד 8 פרקים, ויש לי עוד כ"כ הרבה לכתוב..

תקציר:

בכבה ט' באיזה בית ספר בדרום, יש את ה"חבורה" של סהר. הם 20 ילדים והם באמת הכי קרובים אחד לשני בעולם.

מצד שני, יש את החבורה של הבנים, החבורה של שי.

היי <3

אני כותבת כמה סיפורים, באותו זמן.

כל אחר עם רקע אחד לגמרי, וכל פעם שיש לי רעיון אני חושבת לאיזה סיפור הוא הכי מתאים.

כולם כבר עם 5+ פרקים, למרות שיש אחד שהתחלתי רק אתמול..

ואני לא יודעת מה לפרסם ראשון...

אז תבחרו מה שנשמע לכם הכי מעניין:

*חברות מאז ומתמיד. זה נגמר? - 3 ילדות בנות 13, קיבלו הזדמנות מדהימה. אבל מה זה יעשה להם?

*פנימייה - הילדה הכי "מקובלת" בשכבה, עוברת לפנימייה. אף אחד לא יודע מיזה. מה קורה שהיא מגלה את האמת?

את השאר אני לא רוצה לפרסם בינתיים.

תודה למגיבים D: