חיים?!

אז ההורים שלי החליטו לשלוח אותי לפסיכולוג אני לא רוצה ללכת מצד שני אני מפספסת שעתיים ערבית :)

אוקי אז אני מאלה ששומרים הכל בבטן אבל הכל אז אני מתייחסת לבלוג כמשהו שאני יוכל לספר בו הכל ולקבל ביקורות מאנשים נטראליים

אז הבעיה שלי היא שאני רוצה להתחיל הכל מחדש להתחיל מאפס לשנות תדמית,אישיות,חברים(למרות שאני אוהבת אותם מאוד!)

לשנות הכל!

אז אני חושבת לי בראש מה היה יכול לקרות אם....

אם הייתי עוברת לארץ אחרת לא לתמיד רק לחצי שנה כדי להשתנות קצת ולחזור

אני מדמיינת הכל: את הארץ ,איך אני יראה ,את הבית שלי,את החברים,מה יקרה כשאני יחזור, את החבר...

אני אף פעם לא התנשקתי לא הלכתי למסיבה לא שתיתי (רק בהשגחת המשפחה אז זה לא נקרא) לא עשיתי כלום ממה שאני באמת רוצה לעשות 

ואני מרגישה שאני לא ממצה את גיל ההתבגרות שלי לא כיף לי כל כך בגלל זה אני רוצה חברים חדשים כי עם כל זה שאני מתה עליהם (יותר מהמשפחה שלי כן אני שונאת את המשפחה שלי) הם לא זורמים חוץמיזה אני לא מסתובבת עם בנים אני לא יוצאת בלילות וכש הרבה בנות באותת לישון אצל מישהיא אנחנו הולכות לישון באחת...

אז אני מרגישה חרא אני תמיד חשבתי שכשאני יגיע לגיל 15 אני יעשה את כל הדברים האלה שחלמתי אליהם אבל אני לא עושה כלום!

למרות שאני מרגישה בימים האחרונים שאני יותר מתקרבת לבנים (בתור ידידים)

אני עדיין לא מרגישה טוב עם עצמי.

אוקי אז לאף אחד לא סיפרתי על ה"חלום" שלי עדיין אז הנה:אלו החיים שאני רוצה שיהיו לי:

אני וכל המשפחה נוסעת לקנדה (שליחות מהעבודה למרות ששני ההורים שלי כולה מנהלים חנות ירקות למרות שלאמא שלי יש עתיד לנהל בחברות גדולות היא כבר עשתה את זה ) לחצי שנה עד שמונה חודשים ואני שמחה כי אני יכולה להתחיל מחדש כמו שתמיד רציתי.

 אז יש לנו בית לא ממש גדול אבל עם 2 קומות וחצר (עכשיו אנחנו גרים בבנין) יש לי חדר בצבעים כהים מיטה זוגית וארון מפוצץ בבגדים שהייתי רוצה שיהיו לי. אני הולכת לבצפ מתחבת עם כמה ילדים (בדימיון שלי פריקים - עם פוני שחור ואוהבי מטאל טוב חלקם) כיף לי ואני אף פעעם לא לבד בבית

בחודש השני ידיד מנשק אותי והופך לחבר מז אנחונ ביחד עד שאני עוזבת יש בינינו קצת ריבים כי אין מה לעשות לא יכולה להיות זוגיות בלי ריבים

וישלי גם ידידים בנים ובנות אני עושה קצת קעקועים והלאה והלאה בקיצור יש לי חיים כמו שרציתי תמיד.

תזכורת:אלו לא החיים שיש לי אלו החיים שהייתי מתה שיהיו לי

בכל מקרה עכשיו אני לא מתה על החיים שלי והבטחתי לעצמי שאם אני לא אתנשק עד גיל 17 (שזה עוד די הרבה זמן) אני התאבד

אולי ככה יהיו לי חיים טובים יותר (אני מאמינה בגלגול נשמות)

ואו טוב להוציא כאן רגשות

נ.ב אם מישהו קרא את זה תודה ופליז תגיבו (אני לא יודעת למה אבל יש לי בעיה שאני חייבת לדעת שקואים את זה.

בכל מקרה תודה

http://www.youtube.com/watch?v=XGe0MbMFg4c&feature=autoplay&list=PL6EB707D3387B4DD3&lf=mh_lolz&playnext=23