חשיבה חופשית

תחום שקסם מאוד לסופרי המדע הבדיוני הוא תחום שיבוט בני אדם.

מהו שיבוט? השיבוט (באנגלית: cloning) מוגדר כתהליך שבו משכפלים באופן מלאכותי יצור חי מתא גוף של הורה יחיד. בסוף התהליך מתקבל יצור הזהה לחלוטין מבחינה גנטית להורה.  למעשה בשימוש בטכנולוגיה הזו ניתן לקבל "שבט" של יצורים זהים. תהליכי שיבוט מתרחשים לעתים גם בטבע, בצמחים ובבעלי חיים.  למשל, תאומים זהים הם תוצאה של שיבוט טבעי. הם נוצרים מפיצול של ביצית מופרית לשני עוברים זהים מבחינה גנטית. בעולם הצמחים תופעת השיבוט הטבעי נובעת מיכולת הרבייה האל-מינית (רבייה וגטטיבית) שלהם: למשל אם נשתול קטע מענף של צמח בוגר ( ייחור), יתפתח ממנו צמח שלם, הזהה מבחינה גנטית לצמח המקור.

שיבוט מלאכותי של צמחים במעבדה הוא תהליך נפוץ ופשוט יחסית. בתנאי מעבדה ניתן לגדל מתא בודד שמקורו בתא צמח בוגר, עד לקבלת צמח שלם. כיום יערות שלמים בעולם מקורם בעלה אחד של עץ בוגר. כל העצים האלה כמובן זהים מבחינה גנטית.  

האפשרות להשליך על האדם את אפשרות השיבוט כפי שידועה בעולם הצמחים,  הציתה את דמיונם של מחברי ספרים וסרטים של מדע בדיוני. הרי כמה דוגמאות:

בספר עולם חדש מופלא מאת הסופר אלדוס הקסלי מוצגת חברה אנושית, שחבריה אינם יכולים להתרבות באמצעות הולדת ילדים. כדי להתרבות, השלטון מפעיל "קו ייצור" של עוברים בעלי תכונות ספציפיות, וכל עובר משויך למעמד מסוים: בעולם זה אשר בו אנשים מיועדים מראש למעמדות על ידי שיבוט באמצעות פיצול של עוברים, ומניעת חמצן מן העוברים כאמצעים לשליטה ברמת ההתפתחות המנטלית של כל מעמד, נעשית מניפולציה ביולוגית לצורך אכיפת שלטון ומדרג. בראש עומדים בני המעמד העליון, "אנשי אלפא-פלוס", שהם אינטליגנטיים במיוחד; הנחותים ביותר - "אנשי אפסילון" הם נמוכי הקומה ומפגרים בשכלם. לכל מעמד יש תפקידים מוגדרים, בהתאם לתכונות הגופניות של החברים בו וליכולות השכליות שלהם. החברה כולה נשלטת באמצעות סמים כימיים ובאמצעות מסרים, המוחדרים למוח בזמן השינה וגורמים לכל האנשים תחושות של שביעות רצון מההשתייכות למעמדם ומהתפקידים, שהם ממלאים בחברה.

האקסלי כתב את ספרו בשנת 1931, שנים רבות לפני שפותחה טכנולוגיית ההנדסה הגנטית, אך בעצם הוא חזה את האפשרות לשבט בני-אדם בעלי תכונות רצויות.

 הספר Never Let Me Go מאת קזואו אישיגורו מתאר שיבוט ילדים כתהליך המוני. הילדים גדלים במתקנים מיוחדים ובהגיעם לגיל בגרות מתחילים לתרום את אבריהם עד ל-completion, כפי שהדבר מכונה. העלילה מתרחשת מבעד לעיניהם של שלושה מן הילדים, שגדלו במתקן המעולה ביותר בסוגו, קיבלו חינוך והשכלה ממדרגה ראשונה ובמשך כל חייהם שם ידעו-ולא-ידעו מה צפוי להם כשיתבגרו. מצורף כאן הטריילר הרשמי של הסרט המבוסס על הספר.

הסרט  היום השישי - סרטו של רוג'ר ספוטיסווד מתאר את סיפורו של אדם גיבסון (ארנולד שוורצנגר), טייס הליקופטר עתידני, שחווה תאונה כמעט קטלנית, וחוזר הביתה בכדי לגלות שהוחלף על ידי שיבוט של עצמו. כיוון ששיבוט אנשים נחשב בלתי חוקי בעתיד, האנשים ששיבטו אותו מנסים עתה להשתיק אותו בכל דרך שיוכלו בכדי לכסות על מעשיהם. גיבסון מצידו מנסה להוכיח לסביבתו (ולעצמו) שהוא גיבסון ה"אמיתי".

בסרט בלייד ראנר מוצג כדור הארץ בשנת 2019, כאשר שיבוט והנדסה גנטית הן טכנולוגיות שבשגרה ותאגידי ענק מייצרים אנשים משובטים למשימות מלחמה, עינוגים ועבודות פרך. המשובטים האלו, הם בגדר עבדים, ובכדי למנוע מרד מצידם, הם מתוכננים כך שתוחלת החיים שלהם תהיה קצרה במיוחד. הסרט מעלה דילמות מוסריות בסיסיות לגבי היכולת ליצור חיים על פי הזמנה.

בסרט מלחמת הכוכבים - מתקפת המשובטים  מסופר על צבא של

משובטים זהים ומושבחים גנטית, הנוצרים לפי הזמנה

כדי ליצור עליונות בשדה הקרב. צבא זה מנוצל בסופו של דבר על ידי כוחות האופל להשלטת דיקטטורה.

ואחרון "חביב", כיצד אפשר שלא להזכיר את הסרט

 "ילדי ברזיל" העוסק במצוד אחר אירגון שקם לאחר מלחמת העולם השניה בדרום אמריקה, שבראשו עומד ד"ר מנגלה  (הרופא הנאצי הידוע לשימצה). מטרת האירגון היתה לשבט את אדולף היטלר ובכירי הנאצים, כדי שיקימו בעזרתם את הרייך הרביעי.

היצירות הספרותיות והקולנועיות האלה (ואחרות) משקפות את הדילמות המוסריות והמחלוקות המתעוררות מטכנולוגיה זו.

***

השיבוט המלאכותי כבר מזמן אינו מדע בדיוני. שיבוטים נעשים כאן ועכשיו, בעצם במידה והיכן שהחוק מאפשר! על כך אציין בהמשך. לפני כן, הבה נראה כיצד מתבצעת טכנולוגית השיבוט. 

שיבוט מלאכותי נעשה באחת משתי טכנולוגיות עיקריות:

*  טכנולוגיה ראשונה מבוססת על  הפרדת תאים של ביצית מופרית:

                                                                                                                     הפרדת תאים עובריים בשיטת מיקרו-מניפולציה 

זמן קצר לאחר שביצית מופרית מתחילה להתחלק לתאים, מפרידים בין התאים שהתחלקו ומאפשרים לכל אחד הם להתפתח בנפרד. בשלב המוקדם שבו העובר מכיל 8 תאים - כל תא בפני עצמו נמצא במצב בלתי ממויין, המאפשר התפתחות של עובר שלם!  כך מכל תא כזה מקבלים שבט של תאים, של רקמות ואפילו של יצורים שלמים - כולם זהים זה לזה מבחינה גנטית.

 דיון ציבורי ראשון על השיטה הזו פורסם בגליון של השבועון ניוזוויק בשנת 1997:

בשיטה זו אפשר לקחת למעשה עובר בן 8 תאים, שהתפתח מביצית מהפריית מבחנה של זוג חשוך ילדים, להפריד את התאים. מכל תא כזה אפשר לקבל במבחנה עובר צעיר בן 32 תאים. כעת ניתן להשתיל  ברחם האישה את אחד העוברים וכעבור 9 חודשים יוולד במזל טוב תינוק או תינוקת. את שאר 7 העוברים ניתן להקפיא ולהשתיל לפי הצורך בכל פעם שבני הזוג ירצו בילד נוסף. תאורטית ניתן לקבל בצורה זו 8 צאצאים אחים שיוולדו במרווחי זמן - אך כולם יהיו בעצם תאומים זהים בהפרשי גיל -  גאוני, לא?

*  הטכנולוגיה השניה מבוססת על  החלפת הגרעין בביצית לא-מופרית:

מביצית לא-מופרית שולפים את המטען הגנטי (הגרעין) ובמקומו מכניסים לתוכה גרעין של תא-גוף ממקור אחר (למשל, מתא עור של המשובט). אחר-כך גורמים לביצית להתחלק ולהמשיך להתפתח לעובר. אם משתילים את העובר הצעיר ברחם של אישה ("אם פונדקאית") - מתקבל תינוק משובט. מבחינה גנטית התינוק יהיה זהה לאדם שתרם את גרעין התא.

האם טכנולוגית השיבוט השניה נוסתה באדם?

ספק בכך!  גינקולוג איטלקי שנוי במחלוקת, ד"ר סברינו אנטינורי, טען מספר פעמים מאז 2002 כי הוא סייע בתהליכי שיבוט אנושי ברחבי העולם. טענות אלו מעולם לא אוששו והתקבלו בספקנות רבה בקהילה המדעית. אך לא ניתן לשלול אפשרות זו בוודאות. ראשית, בגלל שהדבר ניתן לעשייה מבחינה טכנית והוכח, כפי שנראה עוד מעט, בחיות. שנית, אם נולדו תינוקות כאלה, לאימאות פונדקאיות השומרות על הדבר בסתר, אין להם "צבע" או "ריח" שיכולים להסגיר אותם.

 דת הראלים טענה בשנת 2003 כי החברה קלונואיד, שמנוהלת על ידי ראלית, הצליחה לשבט תינוקת אנושית בשם איב. מעולם לא הוצגו ראיות לטענות אלו וכנראה שמדובר בגימיק של יחסי ציבור.

ב-2004 טען וו סוק הואנג, מדען ידוע מהאוניברסיטה הלאומית בסיאול (שהיה הראשון לשבט בהצלחה כלב שמכוּנה סנופי), כי הצליח לשבט עוברים אנושיים - לראשונה בעולם. אולם, כבר בתחילה צצו  חשדות  בנוגע לדרך ניהול שערוריתית של המחקר שלו - כפי שפורסם בעיתון המדעי היוקרתי NATURE:

ד"ר הואנג נחשד שלצורך נסיונות השיבוט, הוא משתמש בביציות שנלקחו מהדוקטורנטיות שלו!  

בסוף 2005 התברר כי תוצאות השיבוטים שלו היו מזויפות והוא הודה בכך בבושת פנים.

לפיכך, נכון להיום - בשל העדר ראיות, ההצלחה של שיבוט עובר אנושי בטכנולוגיה השניה עודנה מוטלת בספק.

אולם, שיבוט כזה בוצע בחיות. ודאי אחדים מכם זוכרים את הכבשה המשובטת דולי, שזכתה להיות היונק הראשון ששובט מתא בוגר.

 דולי הכבשה ריגשה את העולם כולו לנוכח

 היישומים הטמונים ביכולת לשבט בעלי-חיים ובני-אדם בעלי תכונות רצויות. אך ההצלחה עוררה גם התנגדות לשימוש בטכנולוגיה זאת בבני-אדם בשל  הבעיות המוסריות, הדתיות, החברתיות והאתיות שהיא מעוררת. מותה של הכבשה דולי בטרם עת (שיתכן ונגרם מבעיות בריאות הקשורות להזדקנותה המהירה) החריף את הוויכוח. דולי המליטה שישה צאצאים אך עקב בעיות הבריאות היא הורדמה

ומתה בגיל שש שנים וחצי בלבד (תוחלת החיים של כבשה היא 15 שנים ואף יותר). 

דולי היוותה פריצת דרך בעולם המדע בתחום השיבוט הגנטי. לאחר דולי שובטו חיות נוספות, ביניהן עכברים חתולים, כלבים, פרות, סוסים, כבשים וחזירים. לפיכך אנשים, אני אומר לכם שמה שאפשרי בכל כך הרבה יונקים - אפשרי גם באדם!

 ***

סביב השיבוט קיים מזה זמן דיון ציבורי. תהליכי השיבוט מעוררים מחלוקת רבה בעולם ושאלות אתיות לגביהם נדונו בוועדות אתיקה וחקיקה רבות.

אחת הטענות של מתנגדי השיבוט האנושי היא שהתהליך הינו בגדר לקיחת תפקיד הבורא ופגיעה בסדר הטבעי. הכנסייה הקתולית מתנגדת באופן עקרוני לכל מחקר אשר עושה שימוש בעוברים אנושיים, כיוון שהיא רואה בהם יצור אנושי בעל זכויות מלאות ובמחקר בעוברי אדם היא רואה רצח.

לעומת זאת, ביהדות, רוב הרבנים לא רואים בשיבוט כל איסור הלכתי, מאחר והשיבוט אינו אלא בעצם דומה להפריה מלאכותית, ואין לאסור אותו כל זמן שהוא נעשה לצרכים חיוביים. כמו כן, בהלכה היהודית עובר עד גיל 40 יום אינו נחשב לישות, לפיכך מניפולציות בשלב מוקדם זה מותרות.

טענה פופולרית נוספת בציבור נגד שיבוט היא כי התהליך עלול להיות מנוצל לרעה למטרות של אאוגניקה, כמו תוכנית השבחת הגזע הארי בגרמניה הנאצית או לצורך יצירת משובטים בעלי תכונות פיזיות ומנטליות מובחרות. שימוש כזה כבר נעשה בחיות. למשל, בשנת 2005 שובט סוס מירוצים מובחר על ידי חברה פרטית צרפתית. ראוי לציין כי גם מרבית התומכים בשיבוט אנושי מתנגדים לשימוש בטכנולוגיה זו לצורך השבחת גזע.

 

www.donkey.co.il 

בין המתנגדים הבולטים למחקרי שיבוט באדם עמד ג'ורג' בוש הבן.

בקהילה המדעית עצמה קיים קונצנזוס כי תהליך השיבוט הוא מסובך ומסוכן ועשויות להתעורר בעיות בריאותיות רבות בעוברים (אנושיים ולא אנושיים) משובטים וסיבוכים במהלך ההריון. לכן שימוש בתהליך ליצירת צאצאים מהווה סכנה גם לתינוק המשובט וגם לאם הפונדקאית.

בין התומכים הידועים במחקר בתאים עובריים ובשיבוט - ננסי רייגן, כריסטופר ריב ודת הראלים. התומכים בפיתוח טכנולוגיות של שיבוט אנושי טוענים שבעזרת טכניקה זו ניתן יהיה לייצר רקמות ואברים להשתלה, ללא דחייה על ידי המערכת החיסונית, ופיתוח טיפולים לריפוי מחלות כמו פרקינסון, אלצהיימר ולטפל במומים כמו עיוורון ושיתוק.

תומכי השיבוט סבורים כי הסכנות הרפואיות הכרוכות כיום בשיבוט הינן אתגר טכנולוגי, אשר יפתר בטווח של שנים ספורות ולכן סכנות אלה אינן מהוות עילה עקרונית מוצדקת נגד שיבוט. התומכים טוענים גם כי התנגדות לשיבוט הינה בעצם טכנופוביה (פחד מן הקדמה) אשר מלווה כל התקדמות טכנולוגית משמעותית. דוגמה לכך היא טכנולוגיית הפריית המבחנה, אשר גם נתקלה בעבר בהתנגדות בציבור וכיום היא טיפול רפואי שגרתי.

בסקר שנערך ע"י רשת NBS  בארה"ב, נשאלו אנשים לדעתם על שיבוט אנושי והרי התוצאות:

 כלומר, אחד מכל ארבעה אנשים תומך בשימוש מלא בשיבוט אדם. בסקר שנערך בישראל ע"י חברת מטח בקרב כ-2000 ישראלים, 57% תומכים בשיבוט! מבינהם אחד מחמישה בעד שיבוט אנשים בלי כל מגבלה והשאר בעד שיבוט של אנשים במסגרת החוק ורק למטרות מסוימות, כמו לסייע לאנשים חשוכי ילדים להביא ילדים לעולם.

מהו המעמד החוקי של  השיבוט בישראל?

בישראל נאסר השיבוט על פי חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה), שנחקק לראשונה ב-1999 לתקופה מוגבלת של חמש שנים, והוארך מספר פעמים עד לשנת 2016, לאחר תקופה של כחמישה חודשים בהם לא היה החוק בתוקף.

החוק בישראל אוסר שיבוט עוברים אנושיים לצורכי רבייה, אך אינו אוסר על מחקר בשיבוט ובתאים עובריים שאינו מוביל להולדת אדם. בעצם החוק מאפשר שיבוט לצרכי יצירת רקמות ואיברים שישמשו כחלקי חילוף.

לפי החוק הישראלי -אדם שלם אסור, אך זה מותר!:

גם בארה"ב החוק אוסר על שיבוט אדם שלם ובקשות לאשר שיבוטי אדם במקרים מיוחדים הובאו בפני בית המשפט. כמו למשל במקרה של קתרין גןרדון, אמא לבת יחידה שנהרגה בתאונת דרכים. האמא שהקפיאה תאים מבתה, פנתה לבית המשפט כדי לאפשר לה לשבט וללדת ילדה שתהייה זהה גנטית לילדתה שנהרגה.

 קיימת גם וריאציה נוספת של שיבוט, שתאורטית בעזרתה ניתן יהיה לזוג חד מיני להביא ילדים לעולם - ילדים שישאו את התכונות הגנטיות של שני בני הזוג.

על האפשרות הטכנולוגית הזאת אכתוב  בעתיד בפוסט נפרד. אכתוב גם מספר רשימות נוספות המתייחסות לאספקטים אחרים בתחום ההנדסה הגנטית.

***

 אז מה ראינו כאן? ראינו שספרות המדע הבידיוני צפתה את טכנולוגית השיבוט שנים רבות לפני שזו הפכה למציאות. אמנם שיבוט אדם בישראל אסור, אך כשם שנישואים אזרחיים אפשריים בקפריסין או בלאס וגאס, מי יוכל למנוע מישראלים להשתבט במקומות רבים בעולם שהחוק אינו אוסר זאת?

לגבי הויכוח הציבורי הקיים לגבי תחום השיבוט, צדק הפילוסוף האנגלי ברטראנד ראסל שאמר: 

 " אחת הצרות הגדולות של דורנו נעוצה בכך שהרגלי החשיבה שלנו אינם משתנים באותה מהירות שבה משתנות הטכניקות שאנו מפתחים. לפיכך ככל שגדלה מיומנותנו, כך פוחתת חוכמתנו"