חשיבה חופשית

כמידי שנה הגיע שבוע הספר. רשתות ספרים כמו סטימצקי וצומת ספרים מציעות ארבעה ספרים במאה (או ב-99 שקל). שבוע קודם הם הציעו שלושה ספרים במאה ולפני כן ב-2+1, או 1+1, או כל מיני קומבינות, המשתנות במשך כל השנה. נשאלת השאלה האם המבצעים האלה אינם נובעים מהכמות העצומה של מספר הכותרים המתפרסמים כל העת? סביר שכמות עצומה כזו, קשה לרשתות הספרים למכור.

במבצע של 4 ספרים ב-100, יוצא שספר שמחירו הממוצע מאה שקל , נקנה בעשרים וחמישה שקלים - בממוצע, רבע ממחירו הנקוב. דבר זה מעלה את חמת הסופרים, שמקבלים תמלוגים של פחות מ-40% מהסכום שבו נמכר הספר (לפי נתונים שקראתי בעיתון). יוצא מכך שאם ספר נמכר לצרכן ב-25 שקלים, הסופר מרוויח מכך (ברוטו) לא יותר מ- 10 שקלים ואף אפילו פחות. יוצא שבגלל המבצעים האלה, הסופר מקבל רק רבע מהתמלוגים שהיה יכול לקבל, אם הספר היה נמכר לפי הערך הנקוב שלו.

מקור: http://www.tiuli.com/event_info.asp?event_id=5060&event_occurrence_id=999

האם הסופר באמת מפסיד מהמבצעים האלה? התשובה תלוי מי.

ההנחה שעומדת בבסיס הטענות של הסופרים היא, שהצרכן רוצה לרכוש למעשה רק ספר אחד, של סופר אחד, ולמעשה בוחר עוד שלושה ספרים של סופרים אחרים, שבכלל לא התכוון לרכוש. מה זה אומר? אם הנחה זו נכונה, הסופר הראשון מפסיד ושלושה אחרים מרוויחים.

אך האם יתכן כי ההנחה הבסיסית הזו מוטעית? האם יתכן שחלק ניכר מרוכשי הספרים לא היו מוכנים להוציא בכלל מאה שקל עבור ספר אחד? במיוחד אם הספר אינו שייך לספרות הקלאסית. מרבית האנשים לא יוציאו מאה שקל עבור ספר קריאה מסוג הספרים העלילתיים, שקוראים  על פי רוב פעם אחת וזהו.

אז על פי טיעון זה, הסופר מרוויח פחות לעותק ספר אחד, אבל בסופו של דבר מרוויח הרבה יותר, כי ספרו נמכר בהרבה יותר עותקים - לא פי ארבע, אפשר שהרבה יותר, אפילו פי-10. ואז אם נמכרים אלף ספרים למשל, הסופר מרוויח 10,000 שקלים ברוטו. במקום כ- 4,000 שקלים ברוטו, לו היה נמכר ספרו לפי הערך הנקוב.

האם סופר יכול לחיות מכך? תלוי בכמה זמן הוא מוכר אלף ספרים. בשבוע, בחודש, בחמש שנים.....

סופר פופולארי שכותב הרבה, יתכן שאיך שהוא מסתדר. אך רוב הסופרים כנראה שלא יכולים לחיות רק ממכירת ספרם. משוררים ואפילו הטובים שבהם, תמיד הרוויחו משיר מולחן אחד שלהם, יותר מספר שירה שלם.  כמובן כך גם לגבי סופר, שספרו מלווה בהמשך בהפקה של הצגת תיאטרון או סרט. ואלה מעטים מאוד.

אז לגבי השאלה אם אפשר לחיות מכתיבת ספרים, הייתי אומר שאם הסופר אינו מישהו כמו  ג'יי קיי רולינג, למשל, סביר להניח שרוב הכנסתו הוא צריך להשיג בדרכים אחרות.

גם מדענים כותבים ספרים ומאמרים בעיתונים מדעיים, שנמכרים במחיר יקר בהרבה מאשר ספרות רגילה לקהל הרחב. הדבר כמובן נובע מכך שקהילת הרוכשים של ספרי מדע מהווה פחות מאחוז אחד מכלל האוכלוסיה. כשהייתי סטודנט, לא יכולתי להרשות לעצמי לרכוש ספר ב-800 שקל ויותר. התחרתי יחד עם מאתיים סטודנטים על השאלה בת שבוע מהספריה, שהחזיקה 10 עותקים של הספר.

למשל , מכתיבת ספר מדעי מסויים - כל התמלוגים שנכנסו לחשבון הבנק שלי היו כ-40 לירות שטרלינג ( אז, משהו כמו 900 שקל). למרות ההשקעה הרבה בכתיבה ובזמן, ברור שמזה אי אפשר לחיות. מה עוד שספרי מדע מתיישנים במהירות, עקב ריבוי הממצאים החדשים ולכן, אם לא מעודכנים, זמן המכירה שלהם מצומצם.

לגבי פרסום מאמרים מדעיים בעיתונות המדעית - המצב אפילו אבסודי יותר. עבור פרסום מאמר אחד, המדען וצוות העובדים משקיעים לעיתים מספר שנות עבודה מאומצת. מצד שני, פרסום מאמרים הוא דרישה הכרחית לקידום אקדמי. והמו"לים של הוצאות כתבי העת מנצלים זאת. חלקם גובים אפילו 75 דולר עבור הבדיקה שתקבע  אם המאמר ראוי לפרסום. למעשה הבדיקה הזו נעשית על ידי 2-3 מדענים בתחום, שהעורך שולח להם את המאמר לסקירה. הם  עצמם עושים זאת בהתנדבות. הסיכוי שמאמר טוב ששולח מדען יתקבל לפרסום בכתב עת מכובד, עומד על 5-20% ואפילו פחות. בעת שליחת המאמר לבדיקת העורך, המחבר חותם על ויתור זכויות יוצרים להוצאה לאור. כלומר, המדען לא ירוויח פרוטה מהמאמר שלו. לא רק שהוא אינו מרוויח, על המדען לשלם להוצאת הספרים 150 דולר לפחות לעמוד מודפס וזה בשחור לבן. אם העבודה כוללת צילומים צבעוניים - נגבה מהמדען 500 דולר לפחות לעמוד צבע מודפס.

תגידו, האם זה לא ניצול? המוציאים לאור האלה מרוויחים סכומי עתק מכתבי העת המכילים את המאמרים האלה. הם מרוויחים מדמי מנוי לא זולים של מנויים פרטיים ושל המוני ספריות(אוניברסיטאות, מכללות, בתי חולים וכדומה) שרוכשים אותם. מרבית המוסדות האקדמיים רוכשים גם רשיון שמאפשר לאנשי הסגל והסטודנטים במוסד, גישה לעותקים דיגיטליים של המאמרים. כאמור המדען מרוויח מכך אפס  ואפילו כאמור משלם ממיטב כספו, כדי שהמאמר יתפרסם, לאחר שעבר דרך חתחתים של ביקורת טיב ואיכות מדעית ולשונית (על כך אכתוב בפעם אחרת).

דבר אחד ברור ללא עוררין. מדען לא יכול לחיות בכלל מכתיבה. אך מדען כותב מתוך הצורך שיכירו בעבודתו המדעית. פשוט אין דרך אחרת.

האם גם ספרי קריאה נכתבים בגלל צורך נפשי של הסופר לכתוב, ואז הוא מגלה שהדבר אינו מספק את צרכיו הפיזיים?